ביחד בחורשה - טבע תרפיה עם אמהות וילדים בסיכון

מבוא

בעקבות הצורך הגדל במענים טיפוליים הולמים לילדים ומשפחות בסיכון, החלו לקום לקראת סוף שנות ה-90, בהנחיות משרד הרווחה, מרכזי ילדים-הורים בשירותי הרווחה השונים בארץ. הם הוקמו כדי לנסות ולהשאיר את הילדים בבית ובקהילת המוצא ולמנוע, ככל שניתן, את ניתוקם מהם והעברתם לפנימיות. הטיפולים שמוצעים במרכזים, מנסים למנוע ו/או לצמצם מצבי סיכון של ילדים שנחשפים לאלימות והזנחה, תוך כדי שיפור התפקוד ההורי, הקשר וההתייחסות של הורים לילדיהם. במרבית המקרים, הטיפול במרכז נעשה בצורה מערכתית הכוללת טיפול משפחתי, הדרכה הורית, טיפול פרטני לילדים, טיפולי הורה-ילד וטיפולים קבוצתיים. במרכז ילדים-הורים שבפרדס חנה, שבו התקיימה התוכנית הנוכחית, עבודה עם ילדים התבססה בעיקר על טיפולים בחדר שמשלבים משחק ויצירה או עבודה עם בעלי-חיים. בהתאם למרבית גישות הטיפול המשפחתי, רוב הטיפולים המשפחתיים והטיפול בהורים מתבססים על שיחות. טיפול ממוקד הורה-ילד מתקיים בדרך כלל כאשר מזוהה קושי משמעותי בקשר בין אחד ההורים לאחד הילדים במשפחה. במרבית המקרים, הטיפולים המשפחתיים מתקיימים עם המשפחה הגרעינית בלבד ולא בקבוצת משפחות, דרך עבודה מילולית ומשחק שמתמקד בדינמיקה, בקשיים ובצרכים המסוימים של המשפחה.

מתוך הניסיון הגדל של הטבע תרפיה בעבודה עם משפחות בסיכון וכחלק מעבודת הפרקטיקום של כותבת המאמר השנייה, שעובדת כעובדת סוציאלית במרכז ילדים-הורים הנוכחי והשתתפה בתוכנית ההכשרה בטבע תרפיה (במחזור 2006), נראה נכון לנסות ולהציע תוכנית קבוצתית שתעבוד דרך הטבע תרפיה עם ילדים והורים שמטופלים במרכז. הנחת היסוד שבהצעת התוכנית הייתה כי העבודה בטבע - מחוץ לחדר המוכר ובסביבה הניטרלית והמשתנה, תפתח אפשרויות נוספות לתקשורת ולקשר בין ההורה לילדו. דרך עבודה יצירתית ומשחקית של הטבע תרפיה מתאפשר למשתתפים להתבטא דרך ערוצים חווייתיים ולא מילוליים, נוספים לאלו שמוכרים להם מחדר הטיפולים ואולי גם מהבית ומכאן מתאפשר להורים להרחיב את היכרותם ודרכי ההתייחסות שלהם לילדיהם. מחשבה נוספת בהצעת התערבות קבוצתית (ולא פרטנית) הייתה כי לקבוצת השווים, הורים וילדים שמתמודדים עם מצבי סיכון, יש כוח תמיכה משל עצמה, כזו שיכולה להקל על תחושת הבידוד החברתי, לנרמל חוויות קשות וללמד דרכי התמודדות ותקשורת נוספות.

המאמר הנוכחי מבקש להציג כיצד ניתן להיעזר בטבע תרפיה בכדי לעזור לאמהות וילדים בסיכון לבנות ולחזק את הקשר הורה-ילד ולשפר את התפקוד ההורי. דרך התמקדות בדוגמא מעבודה בשטח, יודגם כיצד הגישה המשחקית והיצירתית של הטבע תרפיה והקשר הבלתי אמצעי עם הטבע, המשחק והיצירה יכולים לעזור לעקוף הגנות, לפתח מיומנויות תקשורת ולהרחיב את אפשרויות הקשר והמפגש המיטיב שבין ההורה לילדו. המאמר כתוב ברוח נרטיבית, משלב תיאוריה, תיאורים מהעבודה בשטח ומחשבות של כותבי המאמר.

טבע תרפיה - מסגרת תיאורטית ויישומית

טבע תרפיה היא שיטת טיפול חדשנית הפועלת מתוך מפרספקטיבה טקסית (Ritual) ל"טיפול" (ברגר ומקלאוד 2007). היא מתקיימת בטבע באופן יצירתי ומתייחסת אליו כשותף בתהליך (ברגר ומקלאוד 2007, Berger 2009). שיטה אינטגרטיבית זו, משלבת עקרונות מתחומי הטיפול היצירתי והפוסט מודרני, עם עקרונות מהטקס המסורתי. היא יוצרת תיאוריה ומודלים שמסייעים למטפל העובד בטבע להיעזר במאפייניו הייחודים בכדי לקדם ולהרחיב את התהליך הטיפולי (Berger 2009). בדומה לגישות חברתיות שפיתחו תיאוריות חברתיות להסברת התרחבות מצוקות פסיכולוגיות עכשוויות כמו דיכאון, חרדה וטראומה קולקטיבית (Cushman 1990; Gergen 1991; McLeod 1997; West 2000), כך גם הטבע תרפיה פיתחה תיאוריה המסבירה את אותו התהליך מפרספקטיבה פסיכו-אקו-סוציאלית. היא רואה קשר בין התרחקות האדם מהטבע וצמצום חיי הקהילה והתפיסה הרוחנית, לבין התפשטות והתרחבות אותן המצוקות הפסיכו-חברתיות. מכאן, נגזרות גישות התערבות שמיקודן חברתי-סביבתי ושפועלות מתפיסה טקסית (ולא פסיכולוגית) לטיפול. מתוך קשר להנחת היסוד של האקו-פסיכולוגיה, הטוענת כי בעצם ההתחברות המחודשת לטבע יכול האדם להתחבר לכוחות ריפוי והחלמה (Rozak 2001, Totton 2003) הגדיר ברגר, את מונח הטבע תרפיה הבסיסי "לגעת בטבע". לפי מונח זה "במגע ובקשר הבלתי אמצעי עם הטבע יכול האדם לגעת גם בטבעו הבסיסי: לחוש אותנטיות ולפתח מרכיבי אישיות ודרכי חיים חשובים שהתקשו לקבל ביטוי באינטנסיביות החיים המודרניים" (ברגר 2005, ע"מ 38). השקפה זו מבהירה את הקשר החזק בין הטבע תרפיה למודל הגש"ר המאח"ד ולגישת החוסן בכלל (להד 2006). מודל זה טוען כי האדם נולד עם שש שפות התמודדות: גוף, שכל, רגש, משפחה-חברה, אמונה ודמיון וכי קשר ומגע איתם, כמו גם היכולת לנוע ולשלב ביניהם, מאפשרים לפרט לתפקד טוב יותר בעולם, להתמודד עם משברים וליצור לעצמו משמעות מיטיבה. מכאן שמטרתו העיקרית של טיפול ברוח הגש"ר מאח"ד אינו לפתור קונפליקט פסיכולוגי, אלא להזכיר ולעורר מחדש את אותן השפות ואת היכולת לנוע ולשלב ביניהן (להד 2006).

תפיסתה הטקסית והיצירתית של הטבע תרפיה, קשורה גם לגישות השונות של הטיפול בהבעה ויצירה ולגישות גוף-רוח-נפש שמתמקדות בתהליכי ההחלמה שקשורים למוח הימני. כמו הדרמה תרפיה והטיפול באומנויות (להד 2006, Jennings 1998; Rubin 1984) היא נשענת על התובנה כי במשחק היצירתי-דרמטי ובחוויה הגופנית-דמיונית, טמונים משאבי התמודדות וריפוי חשובים שהרחבתם יכולה לשפר את איכות החיים בכלל כמו גם את ההתמודדות עם קשיים ספציפיים. בדומה לטקס המסורתי גם הטבע תרפיה מתמקדת בעבודה קבוצתית (ולא פרטנית) תוך שהיא מדגישה את החיבור והשותפות שיש בין אדם לאדם, בין הגוף-רגש-רוח ובין אדם לסביבתו (Berger 2009). ברוח הטקס ובדומה לרעיון של "מעגל ההתנסות" של הגשטאלט (Kepner 1987; Zinker 1977) ולעקרון "הפעולה" של הדרמה תרפיה (Jennings 1998), כך גם המטפל בטבע תרפיה מנסה להפוך את תובנותיו ושאלותיו להתנסות יצירתית-חוקרת שמתקיימת בטבע ובעזרתו (ברגר 2008). הוא ינסה להישאר בחוויה הגופנית-דמיונית-רגשית באופן שיאפשר לאדם לקבל פרספקטיבה נוספת על הנושא, להרחיב את הקשר גוף-נפש, את התודעה והתפיסה. מכאן ומתוך אמונה בתהליך הלא מילולי והחוויתי יוכל המטפל להזמין את האדם להתבונן בקשר שבין הלמידה החוויתית שהתרחשה במפגש הטיפולי לבין מציאות החיים שמחוצה לה. השהות במרחב הטבעי, הנפרד והמרוחק מסביבת היומיום תעזור לאדם לעקוף מנגנוני הגנה בזמן שהמגע החושי בטבע והפניה לסימבולים שמכיל, יעזרו לו להיכנס עמוק יותר לתוך החוויה. היא מתאימה בעיקר ליישום עם קבוצות אבל ניתנת לשימוש גם בעבודה פרטנית, במסגרות קליניות, חברתיות וחינוכיות.

הטבע תרפיה פיתחה מספר מודלים יישומיים: אתגר בטבע, הבעה ויצירה בטבע, משחקים בחול, בית בטבע וטיפול בעזרת שמירת טבע. שני הראשונים התאימו גישות קיימות לתפיסת העבודה של הטבע תרפיה ואילו שלושת האחרונים נוצרו בפיתוח עצמאי (Berger 2009). כולם פועלים באופן חוויתי ויצירתי ותוך התייחסות לטבע שמשתנה ממודל למודל. בהקשר לתיאור המקרה שיוצג במאמר, חשוב להזכיר בעיקר את מודל ה"בית בטבע". הוא נשען על הצורך הבסיסי של האדם למצוא ו/או ליצור לעצמו מרחב השתייכות בו יוכל להרגיש בטוח ומוגן מפני אי-הוודאות ו/או הסכנות הנמצאות "בחוץ". העבודה עם המודל כוללת שלב של תכנון הבית, בחירת מיקומו, בנייתו ותחזוקתו השוטפת לאורך הזמן. הנחת היסוד של המודל טוענת כי תהליך יצירתי, אקטיבי וקונקרטי זה מאפשר התבוננות ועבודה על נושאים תוך אישיים ובינאישיים בסיסיים, כמו גם על הקשר של האדם עם סביבתו. סיפורו של ילד שביתו ממוקם במרכז "הכפר" יהיה שונה משל ילד שביתו נמצא בשוליו או של ילד שכלל לא בנה בית או שבנה אותו בצורה ובמיקום שאינם נראים. סוג הגבול שהבית יכלול, ירמז על הגבולות הפנימיים של היחיד ואלו הקיימים בינו לבין סביבתו. כך, בית חסר גבולות יספר סיפור אחר מכזה שגבולותיו בנויים מקוצים או מכזה שבנוי מחומת אבנים. תהליך בניית הבית, צורתו, מיקומו וגודלו יכולה להוות מטפורה המספרת על ביתו המוחשי של המשתתף. גישה זו דומה לשיטת האבחון "בית, עץ, אדם" במבחן HTP המועבר כחלק מסוללת האבחון הפסיכודיאגנוסטי. שיטה זו מתבוננת בציורים באופן אנלוגי לאישיות האדם שצייר אותם (רימרמן 1993).

אלמנט משמעותי נוסף, קשור לכך כי המרחב שנבנה מהווה בית גדול מהאדם ו/או המשפחה-קבוצה. ככזה הוא מאפשר ליחיד או לחברי הקבוצה להיכנס פנימה, להיות מוכלים ואף לארח בו משתתפים אחרים. מרכיב זה שונה מטכניקות טיפוליות אחרות בהן נבנים מודלים קטנים של בתים, כאלו שאדם מתבונן בהם מבחוץ, בזמן שכאן האדם יכול להיכנס לתוכם, להרגיש מוכל ואף להתבונן מהם החוצה. תהליך בניית הבית, מחומרים הנמצאים בשטח, מלמדת את המשתתף כי ביכולתו ליצור את מציאות חייו ב"כאן ועכשיו", מתוך החומרים הקיימים כרגע. התנסות זו משרה תקווה ותחושת שליטה בחיים וביצירתם המחודשת. הביקור השגרתי בבית, מפגש לאחר מפגש, מאפשר לאדם לגעת בשאלות שליטה בסיסיות, כאשר השתנותו העצמאית של הטבע משנה ומעצבת מחדש את הבית. תהליך דינאמי זה מפתח גמישות ויצירתיות לצד קבלת חוסר השליטה וחווית "אי-המושלמות" שיכולה להתקיים במפגש הטיפולי ובחיים. התהליך היצירתי של בנייתו הקונקרטית של "בית", עוקפת מנגנוני הגנה קוגניטיביים ומרחיבה את ערוצי הגש"ר מאח"ד. באופן זה המודל קשור לתפיסה כי האומנות היא הטיפול (art is therapy) (ברגר 2010, בהכנה). מרכיב אחר של תהליך הבניה ואחזקת הבית, קשור בפיתוח מערך הקשרים אדם-טבע. באופן זה ניתן להיעזר בתהליך כדי להקנות ערכים של פיתוח בר-קיימא, שימוש צנוע בחומרי טבע, כזה שישאיר עצים גם "למדורה של מחר" ויאפשר גם לבעלי החיים שחיו במקום לפני הגעת המטופל ובניית ביתו לחיות. תהליכי ההתקשרות בין האדם למקום (attachment) שנוצרים בזמן השהות ב'בית בטבע' יכולים לעזור למשתתף להתקרב ולהכיר את הטבע מזוויות נוספות ולפתח יחסי קרבה ואינטימיות עימו (Berger 2008).

התוכנית הטיפולית - מטרות ומבנה ההתערבות

מטרת התוכנית הייתה לתמוך בבניית קשר מיטיב בין ההורה לילדו, תוך חיבור ההורה לכוחותיו והגברת תחושת המסוגלות ההורית שלו ובמקביל, לשפר את יכולתו להתבונן ולהעצים את כוחותיו של הילד, לפרגן להצלחותיו ולתמוך בביטויו האישי. התוכנית נבנתה והוצעה כחלק ממערך הטיפול השלם של מרכז ילדים-הורים בפרדס חנה, כך שהמשפחות הופנו אליה על-ידי המטפלים השונים שעבדו במקום ומתוך ראיה רחבה ומערכתית. במפגשי הצוות התקיימה העברת מידע בנוגע לתהליכים שמתרחשים בטיפולים השונים שבמרכז, בניהם גם בקבוצת הטבע תרפיה. תהליך זה, אשר נותר נאמן לחוקי אתיקה ושמירת הסודיות, עזר להבנות את תוכנית ההתערבות, בהתאם לתהליכים והצרכים המשתנים של כל משפחה.

התוכנית הקבוצתית כללה שנים-עשר מפגשים בני שעה וחצי בחורשת איקליפטוסים מגודרת בפרדס-חנה, הסמוכה למגורי רוב המשתתפים. מיקום זה נבחר מתוך אמונה כי בחירת מקום מפגש קבוע, נגיש ומוכר, תקל על המוכנות והמחויבות להשתתף בפורמט שונה של טיפול - מחוץ לחדר הטיפולים המוכר ובטבע. לאחר פרסום הקבוצה וקיום ראיונות עם האמהות, על ידי המנחה והאסיסטנטית אם-הבית של המרכז, התקיים מפגש הכרות במועדון שכונתי ובגינה שלידו. כך התגבשה קבוצה של 6 זוגות אמהות וילדיהן: ארבע בנות ושני בנים בגילאי שש עד תשע. לכל המשפחות שהשתתפו היה ניסיון קודם בטיפול וכולן הגיעו מבחירה. רוב האמהות בקבוצה היו נשים עובדות והגיעו למפגשים לאחר שעות עבודתן. שתיים היו נשואות, אחת גרושה, אחת אלמנה ושתיים גידלו ילדים לבד, בשל חוסר נוכחות האב מלכתחילה. שניים מהילדים היו ילדים יחידים במשפחותיהם, ולשאר היו אחים ואחיות כך שרוב האמהות השאירו ילדים אחרים בבית, דבר שלעיתים השפיע על פניותן ונוכחותן בקבוצה. כדי להתמקד במטרת הקבוצה - שיפור יחסי הורה ילד, הוחלט שלא לאפשר לאבא היחיד שרצה להצטרף, להצטרף, מתוך חשש שזה יפתח דינאמיקה נוספת, הקשורה ביחסים זוגיים גבר-אישה, שעבור מרבית המשתתפות היו טעונים גם כך.

כדי לצאת מהלכה למעשה, נקבע מבנה קבוע לכל מפגש, אשר נשמר לאורך כל התוכנית. הוא כלל טקס פתיחה, התנסות חוויתית בקבוצה השלמה, עבודה בקבוצות נפרדות, הורים וילדים, או בזוגות ה"הורה-ילד", וטקס סיום משותף. כל מפגש החל בכניסה לחורשה בטקס הפתיחה שבו כולנו החזקנו ידיים ואחזנו זה את זה במעגל. מרגש היה לראות בכל פעם מחדש כיצד המעגל, שהכיל משתתפים מגיל שש עד ארבעים, בעלי הבדלי משקל והבנה מנטאלית, הצליח למצוא דרכים "להחזיק עצמו". משם המשכנו "במדיטציית קולות הטבע" בה עצמנו עיניים והקשבנו לקולות הקרובים והרחוקים שבטבע, התבוננו בתנועת העננים בשמיים ושמנו לב לשינויים שהטבע הביא היום. לימוד זה של תשומת לב, החזקה ואחריות הדדית היווה פתח לפעילות כולה. נראה היה כי הילדים נהנו במיוחד ממעגל התנועה שהמשיך את הטקס ואפשר לכל אחד לבטא את הרגשתו ולקבל עליה הדהוד לא מילולי מההורה ומהקבוצה. ילדים שבהתחלה התביישו לקחת מקום במעגל ולבטא את עצמם דרך הגוף והתנועה, הצטרפו ואחריהם גם האמהות שנסחפו אחריהם. בסיום טקס הפתיחה שנמשך כרבע שעה, התחלנו את הפעילות המרכזית לאותו היום שהועברה במשותף לכל הקבוצה. היא כללה עבודה בזוגות, אמא-ילד ושילבה בין המודלים השונים של הטבע תרפיה. לאחר סיום יחידת עבודה זו ולמשך כרבע שעה קיבלו הילדים זמן חופשי כאשר האמהות התקבצו על המחצלת לשיחה. עם סיום כל מפגש התכנסנו שוב למעגל אחד. אז, ישובים על המחצלת, ניתנה לכל אחד, ילד והורה, אפשרות לשתף בחוויות ובלמידה מהיום, לצד קבלת כוס תה שהוכנה במיוחד עבורו ולפי טעמו. במעגל זה ציינו גם אירועים מיוחדים - חגגנו בו שני ימי הולדת וקיימנו בו את טקס הפרידה של הקבוצה. מכיוון שהמפגשים התקיימו בשעות אחר הצהריים, באמצע החורף, בתקופה בה השקיעה הלכה והתאחרה, הקבלנו בין תהליכי הפרידה מהיום עצמו לתהליכי סיום המפגש ופרידתנו אנו. נראה כי למבנה הקבוע והחזרתי שנוצר, בין טקס הפתיחה לטקס הסיום, היה תפקיד חשוב ביצירת תחושת סדר, מחזוריות ורצף שהעניקה הרגשת ביטחון בסיסית בכלל וביחס להשתנות הטבע בפרט והיוותה חלק מהסטינג הטיפולי.