ד"ר יפתח בירן. צילום: Jerzy Sawicz
תל אביב יפו, 24 בפברואר 2018
קול שקט ושלו, נינוח ומשרה רוגע. זיק של הומור שובב בעיניים. דברי חכמה שנאמרים במתינות ואחר שיקול דעת. דברים קצרים וקולעים. חוכמה וניסיון-חיים, חום אנושי ונתינה. כך אזכור את דב.
את דב פגשתי לראשונה לפני כחמש-עשרה שנים במפגש של הפורום הישראלי לנוירו-פסיכואנליזה, אשר היה אחד ממייסדיו. אחת לחודשיים התקיים מפגש הפורום בביתו ברמת-חן. בית קטן-מידות וצנוע, נעים ומזמין. הפסיכואנליזה נכחה שם בכל פינה ופינה. במבואה צילומים של דב עם פסיכואנליטיקאים; בספריה, לצד ספרי אמנות, ספרי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה; בחדר-האורחים שידה בעלת-נוכחות ועל גבה ראש מפוסל. דמות, שנדמית מסתורית משהו, ומשקיפה על הנוכחים. רק אחרי מותו של דב גיליתי, שהפרוטומה היא של הפסיכואנליטיקאי הנודע ד"ר משה וולף. גלגוליה, עד אשר עשתה דרכה לידיו של דב, עדיין בגדר תעלומה, אך סיפורה מרגע שהגיעה לביתו של דב מרתק לא פחות. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991 נחת טיל סקאד עיראקי בסמוך ומוטט את השידה עליה ניצב הפסל, ומתוך השברים רק הוא שרד ללא פגע. מאז וכעת, משקיף הפסל על דמויות נשים מחימר, שפיסל דב עצמו.
פרופ׳ דב רישרד אלכסנדרוביץ׳ נולד בעיר קראקוב שבפולין בשנת 1922, שבה אישר חבר-הלאומים את המנדט הבריטי בארץ-ישראל, ושבה הוקמה ברית-המועצות. דב ומשפחתו יצאו את פולין עוד בטרם פרצה מלחמת-העולם השנייה. את לימודי הרפואה השלים דב באוניברסיטת פאביה שבאיטליה, ולאחר מכן בילה שנים ארוכות בארצות-הברית, בין היתר, במסגרת Menninger Clinic, מוסד פסיכיאטרי נודע, שחרט על דגלו את המסורת הפסיכואנליטית. לימים הגיע דב ארצה. כאן בישראל השלים את ההכשרה הפסיכואנליטית שלו ועבר אנליזה אצל ד"ר משה וולף. דב עבד כפסיכיאטר בבית-החולים שלוותה, בו היה אחראי על הטיפול בגיל הרך. בהמשך, עבד דב שנים ארוכות במרפאת רמת-חן, המרכז הקהילתי לבריאות-הנפש תל-אביב ע"ש בריל. דב כיהן כפרופסור-חבר לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב; היה חבר החברה הפסיכואנליטית הישראלית והאמריקאית, ובשנים 1979-1980 שימש כיושב-ראש החברה הפסיכואנליטית הישראלית. במקביל לפעילותו בישראל, פעל דב גם בפולין, שם תרם רבות לחברה הפסיכואנליטית הפולנית, ואף זכה למדליה של כבוד מרקטור האוניברסיטה היאגלונית שבקראקוב, ששמה המדליה של "Plus Ratio Quam Vis". בכך הצטרף דב למסורת מכובדת, שתחילתה באפיפיור יוחנן פאולוס השני, הזוכה הראשון של מדליה זו. דב זכה גם בפרס לפסיכואנליזה על שם גוסטב בישובסקי.
מרץ ועניין רבים השקיע דב במסגרת פעילותו בתחום הנוירו-פסיכואנליזה. כאחד המייסדים ("Founding Member") של החברה הנוירו-פסיכואנליטית הבינלאומית, אשר נוסדה בשנת 2000, פעל דב, לצד הפסיכולוגית אירית רווה, להקמת הפורום הישראלי לנוירו-פסיכואנליזה. דב השתתף כחבר פעיל במפגשי הפורום, רבים מהם קיים בביתו, כמו גם קבוצת לימוד, שעסקה בנוירו-פסיכואנליזה של התפתחות הילד, ושנפגשה בביתו של דב ממש עד לחודשיו האחרונים. במהלך השנים, פרסם דב מאמרים רבים, אשר שיקפו את השינויים המשמעותיים בעולם הפסיכיאטריה והפסיכואנליזה החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים ועד לראשיתה של המאה העשרים ואחת. מגוון הנושאים עליהם כתב דב מלמד על רוחב היריעה והעושר האינטלקטואלי והמקצועי שלו: החל במאמרים על הדחקה ועל מטאפורות; עבור במאמרים על החינוך הפסיכיאטרי ועל תפקיד הפסיכיאטריה והפסיכואנליזה בחברה בכלל ובעתות משבר בפרט; וכלה במאמרים על התפתחות הילד, נושא, אשר לצד הנוירו-פסיכואנליזה העסיק את דב שנים רבות ועד ימיו האחרונים.
ספרו של דב על הפרעות התפתחותיות מוקדמות וההשלכות הפסיכולוגיות שלהן, ״גיבוש האישיות בגיל הרך: גישה כוללנית לאבחון הילד, לטיפוחו ולטיפול בו״, אותו חיבר יחד עם רעייתו המנוחה, דר' מלכה אלכסנדרוביץ׳ ז"ל, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, ראה אור בעברית בהוצאת פפירוס בשנת 1987, וזכה להערכה מקצועית רבה. הספר אף ראה אור במהדורה אנגלית בהוצאת טיילור ופרנסיס בשנת 1989 -Developmental deviations and personality: Theoretical issues and therapeutic applications - ומהדורה מורחבת ומעודכנת שלו - The injured self: The psychopathology and psychotherapy of developmental deviations - ראתה אור בהוצאת קארנק בשנת 2011. בשנת 2016 ערך וחיבר דב, לצד בתו אנה אלכסנדרוביץ', ספר על "העברה נגדית" -Countertransference in perspective: The double-edged sword of the patient therapist emotional relationship - אשר ראה אור באנגלית בהוצאת סאסקס אקדמיק פרס. בספר זה יוחס משקל נכבד לתובנות נוירו-פסיכואנליטיות, לצד מרכיבים ביולוגיים ונוירולוגיים של ההעברה הנגדית. נכדתו של דב וממשיכת-דרכו, הפסיכולוגית והדוקטורנטית טלי מרון, כתבה אף היא פרק בספר זה.
דב הלך לבית עולמו ונקבר בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב בתחילת חודש פברואר 2018, בהתירו אחריו שלושה ילדים, אחד-עשר נכדים, ודורות של עמיתים ותלמידים, בהם הטביע את חותמו האישי והמקצועי.
כאדם, כתלמיד וכעמית, זכיתי ליהנות מעושרו המקצועי והאינטלקטואלי של דב, כמו גם מאישיותו הנעימה, רוחב-לבו ונדיבותו. הוא יחסר לי מאד. יהי זכרו ברוך.
ד"ר יפתח בירן נוירולוג, פסיכיאטר, מתמחה במכון הפסיכואנליטי ע"ש אייטינגון
