מנגנוני הגנה פרימיטיביים

גיליון זה יעסוק במנגנוני הגנה פרימיטביים, אך ראשית אנו שמחים לפתוח את הגיליון במאמרו המוקלט של ד"ר ארנון רולניק - בין הגלים: לשהות עם חוסר האונים ולהיות יכול לו.

פרויד היה הראשון שהתייחס לקיומם של מנגנוני הגנה, ובפרט למנגנון ההדחקה. ממשיכיו של פרויד, אשר הגיעו מאסכולות קליניות ותיאורטיות שונות, הרחיבו את ההבנה אודות מנגנוני ההגנה השונים הפועלים בנפש והבחינו בין מנגנוני הגנה פרימיטיביים או "נמוכים" לבין מנגנוני הגנה בשלים ו"גבוהים" יותר. בגיליון זה נתמקד במנגנוני הגנה פרימיטיביים.

מלאני קליין תרמה תרומה משמעותית להבנת מנגנוני ההגנה כאשר הצביעה על כך שלעמדות נפשיות שונות ישנן חרדות והגנות אופייניות. על ההגנות אותן ראתה קליין כהגנות המוקדמות ביותר ניתן לקרא בסקירת המערכת העמדה הסכיזואידית פרנואידית, ואילו בסקירת המערכת העמדה האוטיסטית מגעית ניתן לקרא על חרדות והגנות הנתפסות כיום כמקדימות את אלו של העמדה הסכיזואידית פרנואידית.

פיצול בין היבטים חיוביים ושליליים של העצמי והאובייקט נחשב למנגנון הגנה פרימיטיבי מרכזי ועל כך ניתן לקרא במאמרם של Karmer et al מעבר לפיצול: מנגנוני הגנה באישיות הגבולית ובמאמרו של Ortmeyer‏ אידיאליזציה בהעברה ובהעברה הנגדית.

מנגנון הגנה מולד ופרימיטיבי נוסף הוא האומניפוטנציה, כפי שמוצג במאמרה של Symington. J‏ הפונקציה ההישרדותית של האומניפוטנטיות הפרימיטיבית. כמו כן, Goldstein מתמקד במאמר הבהרות על הזדהות השלכתית בתפקיד ההגנתי של ההזדהות ההשלכתית, בנפש ובקליניקה.

מפרספקטיבה שונה מעט אנו מביאים את מאמרו של Ogden מדוע לקרא את פיירברן? אשר מציג את תהליכי הנסיגה הסכיזואידית המתרחשים בתגובה לטראומה ביחסי האובייקט המוקדמים.

לסיום, אנו מביאים את מאמרו ותיאורו הקליני של Athol, השימוש בהגנה מאנית באנליזה של ילדה בת עשר, אשר מתאר כיצד הגנה מאנית יכולה לשמש הגנה מפני חרדות רודפניות ולאו דווקא הגנה מפני חרדות דיכאוניות בשלות יותר.