ד"ר ריבה אלטמן
מאמר זה עוסק במקומם של יחסי אחים בתאוריות פסיכואנליטיות וביחסי העברה אחאיים הנרקמים בין המטופל למטפל במהלך הטיפול הפסיכותרפיטי. בתוך כך, מציינת הכותבת כי תיאוריות פסיכואנליטיות מתקופתו של פרויד ועד ימינו, הדגישו את חשיבות הקשר האנכי, כלומר הקשר בין הורים לילדים, כקשר מכונן ומשמעותי בתהליך ההתפתחות הנפשית. בצל הקשרים האנכיים הללו, נמצאים כ'נוכחים נפקדים' היחסים האופקיים - יחסי האחים. אף על פי שחשיבותם והשפעתם של יחסים אלה מפורטים בתיאורי מקרים רבים, עד לשני העשורים האחרונים לא נעשה ניסיון להמשיגם באופן תאורטי ולהגדיר את השפעתם המהותית על המבנה וההתפתחות הנפשית של הפרט. כמו כן, לא ניתנה תשומת לב מיוחדת לביטויים ההעברתיים של יחסי האחאות הללו בתוך המפגש האנליטי.
במסגרת סקירה תאורטית זו מבהירה ד"ר אלטמן את מקומו של הקשר האחאי כגורם המשפיע על ההתפתחות הנפשית ומדגישה את חשיבותם של היחסים האופקיים בשיח הפסיכואנליטי לאור תאוריות פסיכואנליטיות מרכזיות ולאור התאוריה העכשווית של ג'ולייט מיטשל (Mitchell 2003). בהמשך, היא ממשיגה שתי תצורות של העברה אחאית - העברה אחאית אנכית והעברה אחאית אופקית, ובחלק האחרון מתארת את השתרגות יחסי ההעברה האחאיים, האנכיים והאופקיים, אשר נרקמו במהלך טיפול במתבגר בן 12.
מאמר זה פורסם לראשונה ב"מארג", כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה (www.magnespress.co.il).
עו"סית קלינית ופסיכותרפיסטית, בעלת PhD מהתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר אילן. בוגרת התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב; מדריכה בתכנית להכשרת מטפלים בילדים ונוער ביחידה ללימודי המשך באוניברסיטת בר-אילן; מטפלת בפרקטיקה פרטית בתל-אביב ובקיבוץ בית גוברין.
קיבוץ בית גוברין, ד.נ. לכיש דרום 79370, [email protected]
