דסי צוראל
לפני מספר שנים נכנסו לחיינו בסערה מגוון תוכניות טלוויזיה כ'סופר נני' ו'מלאכים קטנים'. הצלחתן של תוכניות אלו נובעת, כנראה, מהעובדה שכל הורה מוצא עצמו לא פעם מתמודד עם דילמות וקונפליקטים הנראים כבלתי ניתנים לפתרון. אלפרד אדלר היה אחד הראשונים אשר זיהו את אוכלוסיית ההורים כאוכלוסייה הזקוקה לייעוץ, הכוונה ותמיכה, וכיום מזוהה הגישה האדלריאנית בעיקר עם תחום הדרכת ההורים. דסי צוראל, מנחה ומרצה בכירה במכון אדלר, מתארת את הדרכת ההורים על פי הגישה האדלריאנית, מימיה הראשונים ועד לתקופתנו.
"אדלר היה אדם בעל תפיסה בין אישית-חברתית מפותחת", אומרת צוראל, "ואחד מרעיונותיו המוקדמים היה כי המעבר מעולם אוטוקרטי לעולם דמוקרטי הוא מעבר קשה למרבית האנשים. הקושי, לטענתו, מתבטא בעיקר במערכת המשפחתית אשר משתנה גם היא והופכת למערכת שוויונית יותר. מאחר ותהליך זה משותף לכלל האוכלוסייה, אדלר הסיק כי יש צורך בחינוך להמונים אשר מתמודדים עם הקשיים הנלווים להורות במבנה המשפחתי המשתנה. בהתאם לתפיסה זו, אדלר ייסד באירופה קבוצות הורים אשר נועדו לאפשר להורים להעלות קשיים נפוצים הנוגעים להורות- מריבות בין אחים, סירוב של ילדים ללמוד וכן הלאה. הקבוצות נועדו לאפשר להורים לזהות את חלקם בקשיי הילדים ובהתנהגותם, ואדלר הניח כי המבנה הקבוצתי המונחה יאפשר להם להינות הן מהניסיון וממאגר הידע הקולקטיבי והן מנסיונו והבנתו המקצועית של המנחה".
פועלו של אדלר צבר תאוצה וכיום מזוהה תחום הדרכת ההורים בעיקר עם הגישה האדלריאנית. את האהדה הרבה לגישה בתחום זה מסבירה צוראל באיזון שמציעה הגישה בין עקרונות יישומיים לבין התבוננות אישית בצרכים הספיציפיים של כל ילד: הגישה מציעה עקרונות ברורים ופרקטיים ("תמיד צריך לשתף ילדים במה שקורה בבית") אך לא פחות מכך- התאמה של עקרונות אלו לגילו וצרכיו של הילד (למשל, לילד בן 14 נאמר שסבתא מאוד חולה אך לילד בן ארבע נאמר רק שאנחנו דואגים, ונבקש ממנו לצייר ציור יפה). כמו כן, מצביעה צוראל על אופיה האקטיבי של הגישה: בשונה מהגישה הפרוידיאנית הדטרמיניסטית, המדגישה את השפעתו המכרעת של העבר על הנפש וההווה, הדגש בגישה האדלריאנית הוא על האפשרות לבחור, לשנות ולקחת אחריות אישית.
למרות השנים הרבות שחלפו מאז הציע אדלר את עקרונותיו, והפיתוחים השונים שנערכו לרעיונותיו, שיטת עבודתו בתחום הדרכת ההורים נותרה רלוונטית גם לימינו. "הדרכת הורים בגישה האדלריאנית נערכת במרבית המקרים במסגרת קבוצתית", מתארת צוראל, "מתוך תפיסה לפיה אנו נולדים בקבוצה המשפחתית וזוהי המסגרת המשמעותית המרכזית בה אנו פועלים. בהתאם, ההנחה היא כי קבוצה מצמיחה את המשתתפים בה, ומציעה תחושה של נורמליזציה, חוויה של למידה משותפת, החלפת דרכי פעולה וכן הלאה. חלק מן הקבוצות פועלות במתכונת מובנית בה המנחה מביא תכנים פופולריים (השמת גבולות, גבולות, מאבקי כוחות, סמכות הורית חסות יתר וכד') וחלקן פועלות במתכונת פתוחה, בה המשתתפים מביאים נושאים והתלבטויות והמנחה מסייע להתמקד בנושאים הרלוונטיים למרבית המשתתפים".
על אף שהדרכת ההורים האדלריאנית מקושרת פעמים רבות להתמודדות עם בעיות התנהגות, מדגישה צוראל כי מדובר בקבוצות הורים הטרוגניות ביותר, כאשר כל הורה יכול להירשם לקבוצה ללא סינון מקדים. כך, מגיעים לקבוצות הורים צעירים בעלי מודעות המעוניינים להעשיר את ארגז הכלים ההורי שלהם, הורים למתבגרים שהצליחו להתמודד בגילאי הילדות אך מתקשים להתמודד עם שינויי ואתגרי גיל העשרה, הורים לילדים עם בעיות התנהגות, הורים המבקשים להמנע משחזור טעויות הוריהם וכן הלאה. כמו כן, בחלק מן המקרים נערכות קבוצות המותאמות במיוחד לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים- הורים שהם אסירים, הורים נגמלי סמים ועוד. במידה והורה חש כי הוא זקוק להנחייה צמודה יותר, ניתן להמשיך להדרכה או טיפול פרטני.
מעבר למסגרת ההדרכה הייחודית, מתארת צוראל מספר עקרונות עליהם מתבססת הדרכת ההורים האדלריאנית:
הצורך בתחושת שייכות: ההנחה האדלריאנית היא כי הצורך להרגיש שייך הוא צורך אנושי בסיסי ומרכזי. בהתאם, כל התנהגות תיבחן במונחים של ניסיונו של הילד לייצר תחושת שייכות ומתוך הבנה זו אנו יכולים לפעול כהורים. לדוגמא, אם נבין את סירובו של הילד לאכול כניסיון לחזק את תחושת השייכות להוריו השקועים באח הקטן שזה עתה הגיע מבית החולים- נוכל להבין את התנהגותו ולפעול כדי לחזק את תחושת השייכות, ולא באופן מעניש או מרחיק, או תוך מתן התייחסות רבה לאי האכילה.
מטרתיות: בשונה מהגישה הפסיכולוגית הקלאסית המדגישה את השפעת אירועי העבר על ההתנהגות בהווה, הגישה האדלריאנית מדגישה את היותה של כל התנהגות תכליתית ובעלת מטרה, כאשר מטרת העל היא השגת תחושת שייכות.
חופש בחירה: הגישה האדלריאנית יוצאת מהנחה שתמיד יש בידינו אפשרויות בחירה, גם אם מצומצמות. תפיסה זו משמעותית לתחום הדרכת ההורים מאחר והיא מסייעת בפיתוח נקודות מבט נוספות וקבלת אחריות אישית. כך, לדוגמא, משפטים כמו "הילד גרר אותי למריבה" או "לא היתה לי ברירה, צרחתי עליו" -אינם קבילים בגישה האדלריאנית, אשר מבקשת לאתגר את חווית חוסר הבחירה: האם באמת היית "חייב" לצרוח ככה גם על מבוגר שהיה שופך בטעות כוס תה? כמו כן, רעיון חופש הבחירה מתועל גם להכוונת ההורים למתן אחריות אישית לילדים, כך שהבית משמש לילד שדה אימונים לעריכת בחירות והתמודדות עם רווחיהן ומחיריהן.
סובייקטיביות: התפיסה האדלריאנית מניחה כי אין דבר אובייקטיבי- הכל סובייקטיבי ונמצא בעיני המתבונן, וכך גם השיפוט של ההורה. רעיון זה רלוונטי להורות מאחר והוא מאתגר פרשנויות אוטומטיות של ההורה את התנהגות ילדו: האם הילד מרביץ כי הוא ילד רע או שיש אפשרויות אחרות להתנהגותו? האם אני כהורה יכול להיות בטוח ש"הוא זה שהתחיל"? אולי יום לפני זה קרה בין האחים משהו שלא ראיתי?
הוליזם: עקרון משמעותי נוסף הוא עקרון ההוליזם, המתייחס הן לאדם כשלם והן למערכת המשפחתית כשלם. בהתאם לתפיסה זו, ההתבוננות בהתנהגות הילד היא תמיד בהקשרה הרחב יותר, כחלק מהמערכת המשפחתית.
"חמשת עקרונות אלו", מסכמת דסי צוראל, "הצורך בתחושת שייכות, מטרתיות, חופש בחירה, סובייקטיביות והוליזם- הם עקרונות המפתח העומדים בבסיס התיאוריה האדלריאנית. יחד עם זאת, אלמנטים מרכזיים לא פחות, אשר מיושמים הן בקבוצות ההורים עצמן והן כמסר למשפחות, הם העידוד והשוויון. רעיון השוויון מבוסס על ההנחה לפיה כל בני האדם שווי ערך, גם אם הם מחזיקים תפקידים שונים במערכת הקבוצתית או המשפחתית. בהתאם, למרות שהמנחה האדלריאני מחוייב לתפקידו כמנחה, הנחת הבסיס היא שההורה מחזיק בידע על עצמו וכי הקבוצה יכולה לתרום לו לא פחות מהמנחה. ברמה המשפחתית, מיושם עקרון השוויון בכך שיש חוקים אחידים להם מצייתים מבוגרים וילדים כאחד, אך כל אחד בהתאם לתפקידו (למשל, כולם צריכים לישון, כולל ההורים, אך שעת השינה נקבעת בהתאם לגילו וצרכיו של כל אחד). עידוד משמעו יצירה וחיזוק של תחושת ערך עצמי תוך מיקוד בחיובי וביכולות (של ההורה בקבוצה או הילד במשפחה), המיועד באופן מיוחד למצבי קושי וכישלון. כך, הגישה האדלריאנית מבחינה בין פרגון המתאים למצבי הצלחה (שהיא לכשעצמה מעודדת) לבין עידוד המתאים להתמודדות עם כשלון".
דסי צוראל- M.A. בחינוך, מנחה בכירה במכון אדלר מלמדת במדרשה של המכון במסלול להכשרת מנחי קבוצות.
