26/12/25
בעקבות אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת, חזינו באופן בו הצער והכאב נוכח האובדנים הרבים, חוצים את גבולות האבל האישי ומהדהדים אל תוך מעגלים נרחבים יותר, בקרב קהילות שלמות ובחברה הישראלית כולה.
מציאות קשה זו מציבה אתגר ייחודי ורחב ממדים בפני הקהילה הטיפולית, אשר דורש לבחון את ההשפעות הנפשיות של אובדן בקהילה על כלל החברים בה, ולשלב התערבויות מתאימות בהן ניתן להיעזר במרחב הקהילתי והציבורי על מנת לקדם תהליכים תרפויטיים של איחוי וחוסן.
בגיליון הנוכחי, נבקש לנסות ולהרחיב את החשיבה על תהליכי האבל המתרחשים במרחב החברתי-קהילתי בעת הזו ועל אפשרויות הצמיחה הטמונות בהם.
נפתח עם מאמר חדש מאת פרופ׳ ארנה שמר, נועה שפי ועמוס להמן – "טיפול במעגלי שכול רחבים: פיתוח תחום שכול מקי"ף", בו מבקשים המחברים להרחיב את ההגדרות וההמשגות הקיימות בנוגע לחוויית שכול שאינו במעגל ראשון. זאת, תוך התייחסות למורכבות הרגשית והחברתית המאפיינת מעגלי שכול משניים, והישענות על תפיסה דינאמית, רב-ממדית וקולקטיבית של שכול. על בסיסה, מוצגים עקרונות לעבודה עם שכול במעגלים קהילתיים וחברתיים.
_1.png)
נמשיך עם פרק לקריאה פרי עטו של פרנסיס וולר, המהווה את ההקדמה לספרו החדש – "על סף תהום הצער: חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות" בהוצאת חדקרן בית השראה. בכתיבתו, מבקש וולר לעסוק בעבודת האבל תוך שימת דגש על מרכיבים של אדיבות, חמלה וצער. בתוך כך, נבחן המפגש בין חוויית האובדן והסבל האישיים לבין מאפייני החברה והסביבה של האדם, כאשר טקסים והתכנסויות קהילתיות מוצעים כנתיב אפשרי לריפוי.
נעבור להרצאתו של פרופ' יוסי לוי בלז – "מתחת לשמיים השחורים: התמודדות עם התאבדות בקהילה" אשר ניתנה במסגרת הכנס למניעת אובדנות בתקופת משבר לאומי מטעם התוכנית הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות, עיריית תל אביב ותוכנית עמל ומעבר. בהרצאתו, עסק פרופ' לוי בלז בהתמודדותם של קרובים וחברי קהילה של אדם אשר שם קץ לחייו, והציג עקרונות להתערבויות בקהילה אשר עשויות לאפשר צמיחה אישית וקהילתית.
נסיים עם מאמרן של מרים שפירא וטל פסטרנק מגנז'י – "תוהו ותיקון: שימוש בטקסים לתיקון תהליכי אבל", אשר עוסק בחשיבותם של טקסי אבלות בהתמודדות עם אובדן טראומטי. במאמר, דנות המחברות בשיבושים בטקסי האבלות אשר נוצרו בעקבות הנסיבות הטראומטיות של אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת, ומדגימות כיצד טקסים אלטרנטיביים – אישיים, קבוצתיים וקהילתיים – עשויים לאפשר עיבוד ותיקון של תהליכי אבל.
