בהרצאתה, עסקה קלאודיה אידן ביחס של קפקא לנשים ולנשיות כפי שמתבטא במכתבים שכתב לאהובתו פליצה באוור וכן במכתב אשר כתב לאביו ומעולם לא שלח לו. בדבריה הציעה כי המכתבים מציגים מטוטלת נפשית דרכה עבר קפקא אל מול אופציית הנישואים שהגיעה לכדי אימה קיומית הקשורה בזיכרונות ילדותו ואימתו מאביו. כמו כן, טענה כי דרך כתיבתם, ביטא את קפקא את דחייתו את מבנה המשפחה ואת אדיפוס, כיצד התייחס לזוגיות כאל משטר וכן את הפיצול שלו בין מין ואהבה. באשר לכתיבתו של קפקא, הציעה אידן כי זו היוותה עבורו מפלט מפני המוות שייצר עבורו התארגנות נפשית זו ושאלה האם ניתן לכנה כתיבה זו "כתיבה נשית" מבחינה פסיכואנליטית, כזו הנותנת קול וחוצה כל גבול.
