מלי תורג'מן נתנה הרצאה אשר ביקשה לבחון את הרעיון ההתפתחותי לפיו הגיל הרך מהווה את 'הפאזה הרטובה' של בני אדם ואילו ההתבגרות את 'הפאזה המתייבשת' שלנו. הרעיון מאחורי שתי הפאזות הללו מתייחס להוויה הרטובה כמשחקית, יצירתית, תנועתית ואינטואיטיביות אל מול ההוויה היבשה כהישגית, דאגנית, שיפוטית ומנותקת מהגוף. תורג'מן הגדירה את האתגר הטיפולי בצורך לשמר 'איכויות מים' עבור האדם לאורך החיים כך שייתאפשר לו לחיות בהוויה מאוזנת. בהמשך היא תיארה שיעורים אותם ניתן ללמוד מן המים, הסביר כיצד אלו מסייעים לטפל בילדים ופירטה בהרחבה על רעיון ה-Water Play.
