יעל אונגר ארנוב העלתה בהרצאתה את השאלה האם יציאתו של התינוק מהרחם, בו גדל והתפתח במשך 9 חודשים בסביבה מימית, אכן הופכת אותו בן רגע ליצור יבשה? לדבריה, הלמידה הקריטית המתקיימת ברחם ומעצבת את מוחו של האדם להמשך חייו, מושפעת ומעוצבת מהשהות בסביבה המימית. למידה זו מחווטת במוח חוויה של "ההחזקה" הראשונית אשר מגלמת בתוכה איזון, ויסות, ביטחון, תנועה חופשית ומגע מתמיד. לדבריה של אונגר ארנוב, לאורך כל חיי האדם הוא כמהה ומבקש שחזור של חוויות אלו במרחבי חיים שונים. בנוסף לכך האדם מורכב ממערכת גופנית אשר נשענת על היותו יצור מים במקור וכפי שרבים מאיתנו למדו 70% מהגוף הוא מים. אונגר ארנוב טענה כי השילוב הזה בין הכמיהה הראשונית והפיזיולוגיה הגופנית "מחפשים" קרבה וחיבור למים. מתוך כך הציגה את רעיון ה"ייבוא" של איכויות המים, אל הטיפול הרגשי המתקיים ביבשה והציעה התבוננות על בני אדם כיצור המשלב איכויות מים ויבשה גם יחד.
