הרצאתו של פרופ' גולדצווייג עסקה ברתיעה הקיימת בקרב רבים מאיתנו מהתייחסות לזולת הזקן והתייחסות לעצמי כזקן, הכוללת הכחשה של היות הזקן סובייקט בעל גוף, מיניות, חוויות ורגשות. לדברי פרופ' גולדצווייג, הכחשת הזקן כסובייקט והכחשת התלות הבין-דורית, נתמכת בין השאר על ידי תהליכים חברתיים עכשוויים המעמידים במרכז השיח את היחיד ומעודדים נפרדות ועצמאות. מתוך התבוננות בהתפתחות יחסי אובייקט כתנועה מתמדת בין נפרדות והתייחסות, הציע פרופ' גולדצוויג כי התפתחות נפשית כרוכה באינטראקציה עדינה בין גיבוש זהות קוהרנטית עצמאית לבין יצירה ושימור של מערכות יחסים מיטיבות.
