במסגרת הרצאתה הציעה דפנה הומינר כי בעוד הבדידות נמצאת בבסיס החוויה האנושית ומביאה איתה שלל רעות חולות, האינטימיות הינה בעלת איכות מרפאת המאפשרת להפיג את הבדידות. הומינר הצביעה על כך שהצורך לאינטימיות לצד הקושי לחוות נפרדות, עלולים להקשות מאוד על יצירת זוגיות בריאה. לדבריה, קושי זה נטוע בפציעה ישנה ולא מודעת, אשר התהוותה בילדות המוקדמת. לכן, לדבריה, לעיתים הבחירה בבדידות היא למעשה הגנה מפני ההתעוררות של טראומת ילדות נשכחת. במסגרת קשר במצב כזה, אהבה טומנת בחובה סיכון וסיכוי – מחד פוטנציאל לשחזור הפצע ומנגד הפוטנציאל לריפוי.
