צוות בטיפולנט
בהשוואה למעמדם המכונן של יחסי ההורה-ילד, יחסים בין אחים מילאו תפקיד זניח למדי לאורך ההיסטוריה הפסיכואנליטית. עיסוק מצומצם זה בחוויית האחאות אינו מתיישב עם העובדה כי חלק מהקונפליקטים הממושכים והכואבים ביותר מתרחשים דווקא בין אחים ואחיות. בשני העשורים האחרונים, אנו עדים לתחייה מחודשת של מושג האחאות, המתבטאת בניסיון להבין כיצד יחסים אלה מעצבים באופן עמוק ביותר את ההתפתחות הרגשית והבין-אישית של הפרט. במקביל, רבים החלו להקדיש תשומת לב מיוחדת לביטויים של יחסי האחאות במפגש הטיפולי, ולאופן בו אלו משתחזרים ביחסי ההעברה.
מקורות קדומים לחשיבה אודות היחסים בין אחים ניתן למצוא בספרו של הנרי אברמוביץ (2016) אחים ואחיות – פסיכולוגיה, מיתוס, מציאות. ספר חלוצי זה מבקש לבחון את פסיכולוגיית המעמקים של מערכת היחסים בין אחים ואחיות, ואת ההשלכות הקליניות של אלה בעבודה עם מטופלים. עוד על הארכיטיפ האחאי ניתן לקרוא בפרק הרביעי מתוך הספר "הצד האפל של האחווה: קריאה צמודה בבראשית פרק ד'", המובא במלואו באדיבות המחבר והוצאת רסלינג.
במאמרה המרתק אחאות – היבט משמעותי בעיצוב העצמי וחיי הנפש שלנו, מציעה אורלי פישר (2014) התבוננות קלינית ותיאורטית על מקומם של האחים בעולם הפנימי, כמשפיעים ומעצבים את ההתפתחות הנפשית. טקסט זה מבקש לתקן את ההתייחסות החיוורת והמצומצמת של הפסיכואנליזה לדמויות כה משמעותיות בילדות של כולנו, תוך תיאור מקרה קליני המדגים טיפול הסובב סביב ההיבט האחאי.
הנוכחות החמקמקה של קשרי אחים בולטת במיוחד ביחסי ההעברה הנרקמים בין המטפל למטופל. במאמרה 'מי בא אחרַי?' יחסי העברה אחאיים בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, סוקרת ריבה אלטמן (2014) את התיאוריה בנושא חשוב זה, מראשית הפסיכואנליזה ועד לגישות בנות-זמננו. בכך, היא מניחה תשתית לניתוח קליני מרתק של השתרגות יחסי העברה אחאיים, אשר נרקמו במהלך טיפול במתבגר צעיר.
לסיום, מציגה סמדר אשוח (2014) את הקבוצה האנליטית כמרחב לשחזור, החייאה וטיפול ביחסי אחים. מאמרה "השומר אחי אנוכי?" הקבוצה האנליטית כמקום משחזר ומטפל בטראומת האחים מתייחס למושג "הטראומה הראשונית" שתבעה מיטשל בשנת 2003, הנוגע לחוויה הינקותית של קנאה, איום ואובדן זהות. המאמר של אשוח כולל דוגמאות קליניות רבות, הממחישות כיצד התהליך הטיפולי מאפשר להעלות ולעבד את טראומת האחים בסביבה קבוצתית, המדמה לא פעם את יחסי המשפחה.
