וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם: על טיפול רגשי במים

חום יולי אוגוסט מכה במלוא עוצמתו בשבועות האחרונים וגורם לנו לפנטז על מקומות קרירים וצוננים. כדי לקרר מעט גם אתכם, בחרנו השבוע להתמקד בטיפול הרגשי במים ולהביא לכם הרצאות מצולמות ומאמרים אשר עוסקים בנושא. דומה כי ייחודו של המדיום המימי, הוא בהיותו מרחב טיפולי המאפשר עבודה, צמיחה ושינוי שאינם מתאפשרים ביבשה, אך מדוע? את הפסוק מתהילים, הקורא לנו להיות כעץ שתול על פלגי מים, מסביר המלבי"ם תוך הבחנה בין עץ שתול לעץ נטוע. לדבריו, בעוד העץ הנטוע, פשוט נטוע במקומו, העץ השתול מצמיח שורשיו מחדש לאחר שנעקר. בתוך פלגי המים, התחדשות השורשים, הצמיחה והלבלוב, מתרחשים ביתר קלות והעץ שכל צרכיו מסופקים מתנועת המים, נותן פירותיו ועליו לא נובלים. נראה כי גם עבור הנפש, ההימצאות במרחב של תנועה, קלילות וזרימה מספקת צרכים ראשוניים אשר יותר קשה לספק מחוץ למים.

נפתח עם הרצאתה של יעל אונגר-ארנוב אשר ניתנה במסגרת יום העיון "פרויד בבגד ים", ועסקה בשאלה - מיצור מים ליצור יבשה, האמנם?. בדבריה התייחסה אונגר-ארנוב ללמידה הקריטית המתרחשת ברחם ומעצבת את מוחו של האדם, כמושפעת מהשהות בסביבה המימית. היא טענה כי למידה זו מחווטת במוחנו כחוויה של החזקה ראשונית ומאופיינת באיזון, ויסות, ביטחון, תנועה חופשית ומגע מתמיד.

נמשיך עם הרצאתה של מלי תורג'מן שניתנה גם היא ביום העיון שנערך במכללת תל חי, "מגרש המשחקים הרטוב". תורג'מן ביקשה לבחון את הרעיון ההתפתחותי לפיו הגיל הרך מהווה את 'הפאזה הרטובה' של בני האדם ואילו ההתבגרות את 'הפאזה המתייבשת'. הרעיון מתייחס להוויה הרטובה כמשחקית, יצירתית, תנועתית ואינטואיטיביות, אל מול ההוויה היבשה כהישגית, דאגנית, שיפוטית ומנותקת מן הגוף.

ד"ר מירב טל-מרגלית הרצתה באותו יום עיון אודות זרימה בתנועה וקשב לחיים והציגה את גישת STREAM לעבודה עם נפגעי טראומה. הגישה הסלוטוגנית מדגישה פיתוח של ויסות וחוסן והיא נשענת, כמו מודלים רבים של טיפול בפוסט טראומה, על עבודה עם הגוף. בהרצאה הציגה טל-מרגלית את התבוננותה על האיכויות התרפויטיות של המים וכללה סדנה חווייתית שמטרתה הייתה לאפשר חוויה מימית במרחב היבשתי.

נסיים עם מאמר המרתק בנתיב המים - טיפול רגשי במים בסוף החיים מאת אוסי שטיין, יעל אונגר-ארנוב ומתן לב. המאמר מדגים באמצעות תיאור מקרה קליני, את הטיפול הרגשי במים כטיפול מלווה למצבים סופניים. טיפול כזה מאפשר למטופל לעבור התפתחות רגשית ורוחנית לקראת סוף החיים ומהווה מרחב למנוחה עבור הגוף כך שהנפש מתפנה להתמודד עם פרידה, כאב על החמצה ושאלות אודות המוות והחיים.