ד"ר רוני סולן ושולה מודן
במסגרת המאמר הנוכחי אנו מביאות לכם את הפרק "עולם חדש" מתוך ספרנו החדש "להיפרד בשלום: תהליכי פרידה מכוננים מילדות ולאורך החיים" בהוצאת מודן. הספר "להיפרד בשלום", דן בנושא רגשי טעון אשר מוכר לכולנו ובמיוחד למטפלים. נושא הפרידה הוא נושא מרכזי בתהליך הטיפולי (בין מטפל למטופל) אשר מתחדד בעיקר בסופו, ולכן הוא אחד מהנושאים החשובים ביותר בעינינו. בדרך כלל, פרידה מהולה בכאב הכרוך בסיום של התקשרות מיטיבה, או אפילו בסיום התקשרות כעוסה שלא הגיעה לכלל התפייסות. בתוך כך, היא קשורה באובדן אובייקט או אובדן שליטה על מי שנפרד מאיתנו, בפחד שישכחו אותנו ובחרדת נטישה.
לצד זאת, כאשר הפרידה משולבת בהתכוננות לקראתה ובקודים קבועים של פרידה היא עשויה להיות תהליך התפתחותי חשוב. כאשר פרידה מלווה ברגשות ביטחון בשותפות בין הנפרדים אשר חוו יחד חוויות של אינטימיות והתקרבות, מסוגלים הנפרדים לברך איש את רעהו בברכת הדרך, לחוש מידה של שליטה בפרידה ולפנות איש לדרכו, תוך אמון שכל אחד מהם ישמור בתוככי נפרדותו (בזיכרון ובדמיון) את הרגשות הקשורים בשותפות של 'יחד' אשר יאפשרו את ההתקשרות הבאה. הפרידה היא הכוח המניע את חיינו, תהליך מכונן להתקשרויות שלאחריה וכוח לצמיחה נפשית. בכל דקה אנחנו נפרדים מן הדקה הקודמת וחווים את המעבר אל הדקה הבאה; בכל לילה אנו נפרדים מהיום שהיה ופוגשים ביום החדש; כל הליכה לשירותים היא פרידה מחלק מתוצרי הגוף שלנו שאחריה מגיעה התמלאות מחדש; אנחנו נפרדים מספר טוב שקראנו, מהנעליים האהובות שלנו שהתבלו וחדשות תבואנה במקומן, משיער ראשנו כשאנחנו מסתפרים, מתגלחים או מתקרחים, נפרדים מציפורנינו שגדלות ונגזזות; בכל בוקר אנחנו נפרדים מבני המשפחה, ואחרי הצהריים אנו שבים ונפגשים עימם; וכמובן, הפרידה הקשה מכול, הפרידה מיקירינו שנפטרו, שאנו שומרים בדבקות את זכרם בתוכנו.
תהליכי הפרידה וההתקשרות שלנו כילדים וכבוגרים נתמכים בזיכרונות מהילדות המהדהדים בתוכנו - זיכרונות של קרבה שאחריהם באה פרידה, שהשאירו עקבות נעימים או נעימים פחות, סיפור שלעיתים עולה ומהדהד והוא טבוע ונוכח בנו. הזיכרון שפורץ החוצה בכל פעם בדרך אחרת, מלווה אותנו גם במפגש וגם בפרידה מהילדים שלנו ומבן או בת זוג. זהו נרטיב שיכול להופיע בצורת חלום, או בהתנהגות החוזרת על עצמה מבלי שאנו מודעים לכך. בספר, הבאנו שלל של חוויות פרידה בילדות החל מהלידה, דרך פרידה מיניקה ומחיתולים, פרידה לגן ועד הפרידה הקשה מכל עם פטירתו של מי מיקירנו. תיארנו פרידות קשות עד טראומטיות, חרדת נטישה וגם פרידות מכוננות. עיבדנו את חשיבות הפרידה המכוננת להתפתחות הרגשית, להתקשרות עם האחר ולעיצוב הייחודיות. בדרך זו, הספר מאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לחזור ולהיזכר בשלל הפרידות שחווינו. הוא מאפשר לנו, כהורים וכבני זוג, להתוודע לזיכרון הרגשי הלא-מודע הטבוע בנו ומהדהד בתוכנו לאורך החיים. הספר מפגיש את הקורא עם תהליכים חיוניים המתרחשים בכל משפחה, לעיתים בדרכים נסתרות, שחלקם מעוררי קשיים וחלקם מכוננים בבניית האישיות.
הספר "להיפרד בשלום: תהליכי פרידה מכוננים מילדות ולאורך החיים" עוסק בנושא ספציפי השזור לאורך חיינו כחוט השני - פרידה והתקשרות, שני רכיבים שעומדים בבסיס התפתחותנו ומהווים חלק ממעשה הטבע. הספר מפנה את תשומת הלב אל מקומות בחיינו בהם התקשינו בפרידה, אל החששות שכולנו סוחבים איתנו, במודע או שלא במודע, ומבלי דעת מעבירים לילדינו. כמו כן, הספר מצביע על כללים חשובים בפרידה מכוננת כמו הכנה לקראת הפרידה, קודים קבועים לקראת פרידה כמו "ביי, ביי", להתראות, חיבוק, נשיקה ומתי נתראה שוב. כל זאת, כדי שנכיר גם בנפרדות של הילד, של ההורה או בין בני הזוג הנמצאים בטיפולנו ונאפשר להם התמודדות מיטיבה עם פרידות שונות. כלומר, שנאפשר להם להתקשר ולהיפרד תוך שכל אחד שומר על העצמי האמיתי שלו כנפרד וייחודי, הכולל אין ספור של חוויות התקשרות עם האחר ושייכות.
בחרנו לסיים כם מילותיו של הסופר עמוס עוז, אשר מדגישות את אתגרי הפרידה: "כעסתי עליה שהסתלקה בלי להיפרד, בלי חיבוק, בלי מילת הסבר... חוק קבוע היה אצלנו, מי שהולך מודיע תמיד לאן הוא הולך ולכמה זמן ומתי ישוב... אם אמי עזבה אותי ככה, בלי להביט לאחור, הלוא זהו ודאי סימן שאף פעם היא לא אהבה אותי... לנטוש זה לבגוד. …רק כעבור שנה או שנתיים... התחלתי לחשוב אט־אט לפעמים גם עליה", (עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, עמ' 247-246).
ד"ר רוני סולן היא פסיכואנלטיקאית, פסיכולוגית קלינית, מרצה, מחברת הספר "חידת הילדות" (מודן 2007) ו-"The Enigma of Childhood" (קארנק 2016).
שולה מודן מוכרת מספריה הרבים, בהם "ליאור בכה כשאמא הלכה", "איפה גברת זרת", "בישולה" והרומן "מסיבה לילדות טובות".
