סקירת יום העיון חשיבה חברתית

ג'ני גוטמן

ביום שישי ב-22.05.17, במרכז להתפתחות הילד בביה"ח תל-השומר, התקיים יום העיון "חשיבה חברתית", בהנחייתה של קלינאית התקשורת האמריקאית מישל גרסייה ווינר. יום העיון התמקד בהטמעת מושגים ואוצר מילים של שיטת החשיבה החברתית (©Social Thinking), אותה פיתחה גרסייה-ווינר.

מהי חשיבה חברתית?

את יום העיון פתחה גרסייה-ווינר באומרה כי כל אחד מאתנו חושב "חברתית"; חשיבה חברתית היא היכולת להביט על המחשבות, הרגשות, האמונות, הכוונות והידע שלנו ושל אחרים, זאת על-מנת לפרש ולהגיב למידע בתוך ראשנו, ובהמשך גם להגיב ולהתנהג בתוך סיטואציה חברתית. קל להבחין כאשר מישהו מתנהג באופן שאינו תואם את הקונטקסט או הנורמה החברתית, דבר שמוביל לא פעם גם לבלבול ולתחושת חוסר נוחות. במובן זה, החשיבה החברתית מסייעת לנו לחלוק את המרחב עם אחרים בצורה אפקטיבית, לשוחח, לשחק יחד, לעבוד עם עמיתים, להשתתף בכיתה, ולהבין שפה נרטיבית.

גרסייה-ווינר תיארה את העבודה בשיטת "החשיבה החברתית", אותה היא מובילה. היא הסבירה כי מדובר בגישה טיפולית המתמקדת בלימוד ושיפור היכולות התקשורתיות והחברתיות המתאימה לכלל האנשים, אך גובשה במקור על מנת לסייע למטופלים המתמודדים עם קשיי תקשורת לשפר את יכולת הלמידה החברתית שלהם. גרסייה-ווינר הדגשיה כי חשיבה חברתית היא אינה גישה המבוססת על שיפור מיומנות חברתית אחת או אחרת, אלא זו מעודדת למידה חברתית באופן כללי, על-מנת לטפח תגובות חברתיות משופרות.

בשיטת "החשיבה החברתית" מציגים למטופל אוצר מילים, המלמד בצורה ישירה ומפורשת מה הן ציפיות חברתיות. הדבר נעשה בשפה פשוטה למדי, הנגישה לכל אדם, וניתנת להכללה מעבר לקונטקסטים חברתיים שונים. לטענתה של גרסייה-ווינר, הסיבה לשימוש במילים מבוססת על העובדה כי בכוחה של השפה "לאתחל" את החשיבה וההתנהגות. כלומר, הדגש הוא לא על המילים עצמן, אלא על המשמעות העומדת מאחוריהן, שעשויה לסייע בלמידת ההתנהגות החברתית.

שיטה טיפולית זו יכולה לסייע למטופלים עם הפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASD), הפרעות קשב וריכוז (ADHD), הפרעות בתקשורת החברתית, הפרעה סמנטית פרגמטית (SPD), הפרעת לקות למידה לא מילולית (NLD), תסמונת אלכוהול עוברית, פגיעות ראש, הפרעות נפשיות, ואף לילדים מחוננים ומוכשרים במיוחד, המתקשים בהבנה חברתית.

עקרונות טיפוליים 

בשלב זה, עברה גרסייה-ווינר לתאר את העקרונות הטיפוליים של שיטת השיטה "החשיבה החברתית". זו כוללת את שתי מסגרות ליבה, שנועדו לארגן את חשיבתו של המטפל: האחת נוגעת ל"פרספקטיבה" – נקודות המבט של החשיבה על האחר ועל העצמי, וכיצד אלו מתאימות זו אל זו. השנייה נוגעת לתקשורת פנים אל פנים, ומדגישה עקרונות בסיסיים המנחים כל אינטראקציה חברתית.

ארבעת השלבים של לקיחת פרספקטיבה:

1. אני חושב עליך ואתה חושב עלי.
2. אני חושב על המניעים והכוונות שלך.
3. אני חושב על מה אתה חושב.
4. אני מנטר את ההתנהגות שלי ולעיתים מנסה להתאימה על מנת שתמשיך לחשוב ולהרגיש את מה שאני רוצה שתחשוב ותרגיש לגבי!

ארבעת השלבים של תקשורת פנים אל פנים:

1. לחשוב על איפה אני נמצא ועם מי אני מעוניין לדבר.
2. ביסוס נוכחות פיזית על מנת להביע רצון לתקשר.
3. להשתמש בעיניים על "לחשוב" על אחרים.
4. שימוש בשפה על מנת לתקשר עם אחרים.

בסיטואציה החברתית יש לקחת בחשבון גורמים רבים. כך למשל, כשאני חושב על האחר אני צריך להכיר בעובדה שיש לו מחשבות ורגשות נפרדים משלי, ולכן, מתעורר גם צורך לגשר ביניהם. כמו-כן, עלי להבין שיכולות להיות כוונות נסתרות במסרים המילויים והלא-מילוליים שהוא מעביר. לעיתים, כדאי גם לבדוק מה המידע שיש לי על האחר, בהתבסס על היכרות מוקדמת או על הסיטואציה המתרחשת בהווה.

בנוסף, על-מנת לתקשר, צריך בדרך-כלל להתקרב פיזית אל האחר. ברוב החברות המערביות, המרחק המקובל הוא של זרוע מושטת. מעבר לכך, קיימים בחברות שונות ניואנסים של תנוחת הגוף. למשל, גרסייה-ווינר הסבירה כי הכתפיים שלנו הן כמו דלתות – פותחות וסוגרות אינטראקציות; אנחנו יכולים לסובב אותן אל האחר על-מנת לסמן שאנחנו רוצים לתקשר, או לחילופים, לסובב את הגב על-מנת לאותת אי רצון לשהות במחיצתו של אותו אדם. הדוברת תיארה כי ניתן לעבוד על מחוות עדינות אלו בטיפול קבוצתי, תוך שימת דגש על "להקשיב עם כל הגוף". מתרגלים זאת באמצעות משחקים בהם חברי הקבוצה מתבקשים לנוע בחדר, לזוז ולרקוד, תוך כדי ניסיון להקשיב ולתקשר.

עוד בנושא הלמידה חברתית במסגרת הטיפולית, הדגישה גרסייה-ווינר כי אל לנו להניח מראש כי המטופל יודע כיצד להשתמש בעיניים שלו על-מנת לערוך "תצפית חברתית". העיניים הן האמצעי העיקרי דרכו אנחנו מבינים את מחשבותיו ורגשותיו של האחר, והן מסייעות לנו לערוך ניחושים מושכלים, על-מנת שנוכל לגלות מהם החוקים החבויים בסיטואציה החברתית. בכוחו של המבט שלנו לגרום לאנשים להרגיש בנוח, אך בכוחו גם להבהיל ולהרתיע. לכן, עלינו להקדיש זמן וסבלנות בכדי את המטופל מה זה אומר לצפות באחר וכיצד עושים זאת. ניתן, למשל, להשתמש בתרגילים של התמסרות בכדור בקבוצה, תוך הבעת כוונה למסור את הכדור דרך המבט בלבד, או דרך פעילות של ספירה קבוצתית בקול רם, בה כל משתתף מקבל את רשות הדיבור דרך המבט בלבד.

המושג של חוקים חברתיים חבויים מעודד את המטופל לגלות באופן אקטיבי חוקים חברתיים עדינים, אשר לרוב אינם מדוברים. אנו מלמדים את המטופל שהדרך לגלות את אותו חוקים סמויים, יש לקבוע תחילה מהי ההתנהגות המתבקשת והצפויה במצב מסוים. כאשר אנו מתנהגים בהתאם לחוקים אלה, אחרים ירגישו בנוח בקרבתנו ויהיו להם מחשבות טובות עלינו. לעומת זאת, כאשר אנחנו עוברים על החוקים הללו אחרים עשויים למצוא אותנו מוזרים ולא נעימים. על-מנת להמחיש זאת בטיפול, המטפל מבצע התנהגות בלתי צפויה, שלא עונה על החוקים החברתיים, ולאחר מכן מבקש מהקבוצה לדון על הציפיות שהיו להם ממנו, שהפכו את ההתנהגות הזאת לבלתי מותאמת. במובן זה, אנחנו פועלים על מנת להפוך את המטופל "לחוקר חברתי".

לאחר שהדובר התמקד בבן-השיח עמו הוא מעונין לתקשר, וביסס את כוונתו על-ידי קרבה פיזית ו"חשיבה עם העיניים", הוא יכול לעבור לשימוש בתקשורת שפתית, המאפשרת לנו להסביר את המחשבות והחוויות שלנו. גרסייה-ווינר הדגישה כי בעבודה עם מטופלים הסובלים מקשיים בתקשורת, חשוב ללמד ולתרגל את כל מרכיבי השפה השיחה ולא להניח כי המטופל "כבר יודע". בפרט, עלינו להתמקד בתרגול של הערות ושאלות המפגינות עניין באחר וסקרנות חברתית. כמו-כן, נתמקד בשאלות "פיתיון", בהן אנו שואלים את האחר על משהו שאנו מתעניינים בו, ובכך מפגינים סקרנות בנוגע לעולם. בתרגול של התקשורת השפתית בטיפול, נסביר כי כאשר אנו מעירים הערה בנושא מסוים, אנו זוכים לבטא גם את המחשבות, החוויות, הידע והניסיון שלנו, וכן מראים כיצד אלו מתקשרים לאלו של בן-השיח. נלמד גם את השימוש ב"הערות תמיכה", הכוללות הנהוני ראש וקולות המאותתים שאנחנו קשובים לדבריו של בן-השיח. על-מנת לתרגל עקרונות אלו בקבוצה, ניתן לחלק לכל משתתף פתקיות עליהן כתוב "הוסף מחשבה", "השתמש בהערה תומכת", "שאל מישהו שאלה על עצמו", ולכוון את האינטראקציה בצורה חכמה ומותאמת לשיחה הקבוצתית.

איך עוברים מהקליניקה אל המציאות?

לסיום, הסבירה גרסייה-ווינר כי חשוב לעודד הכללה של החשיבה החברתית מעבר לסטינג הטיפולי. לאחר הלימוד המפורש של אוצר המילים ומסגרות החשיבה שתוארו, וכאשר המטופל צובר מספיק ביטחון בסיטואציות מובנות, ניתן להתחיל לדמיין יחד כיצד אפשר ליישמם במקומות אחרים, כמו בית- הספר, בבית או בקהילה. בהמשך, ניתן לערוך משחקי-תפקידים, ואף לצלם אותם בכדי לערוך יחד משוב. בשלב זה, מאפשרים למטופלים לתרגל את המיומנויות בתוך הסטינג הטיפולי המובנה למשך דקות ארוכות, ללא כל התערבות מצד המטפל. כאשר המטופל מצליח לבצע את המיומנויות בצורה מוצלחת במשך מספר חזרות, יש להתחיל לעודד אותם לנסות וליישמן גם בסביבות פחות מובנות, וכן לחזור ולדווח על הקשיים, האתגרים וההצלחות בתוך מסגרת הטיפול. חשוב לשתף גם את המשפחות, המורים והקהילה בכללותה באוצר המילים והשפה של "החשיבה החברתית", כדרך להרחבה נוספת של מידת ההכללה.

למידע נוסף על גישת "החשיבה החברתית", ספרות מקצועית ועזרים טיפוליים:
www.socialthinking.com

על הכותבת

ג'ני גוטמן היא פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית ונוירופסיכולוגיה, מטפלת במבוגרים המתמודדים עם הפרעות נוירולוגיות וחולי גופני במרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר. טלפון: 054-7851988