צוות בטיפולנט
במחקר אשר עסק בהשפעת אלכוהוליזם של ההורה על סטודנטים, תיארה סטודנטית את חווית ילדותה באופן הבא:
אבא שלי שתה הרבה והיה עצבני באופן כללי. הוא הכה את אח שלי כל הזמן. אני רק ישבתי בפינה בדממה ולא ידעתי מה לחשוב. הייתי מבועתת אבל הוא לא הכה אותי, רק אמא שלי הכתה אותי. הוא צרח עליה כל הזמן. תמיד היו צרחות בבית שלי, אני לא יודעת מי צרח חזק יותר, אבא או אמא שלי. הייתי פשוט מבועתת, גדלתי בפחד טוטלי. אמא שלי שנאה שאבא שלי שותה. הוא פשוט היה משתגע, זה היה בלתי נסבל. שנאתי את זה. אני חושבת שבגללו אני מתאהבת בהרבה אנשים עם התפרצויות זעם ועם בעיות רציניות. זה פשוט נוראי.
תיאור זה של הקונפליקט ההורי וחוסר היכולת של ההורים לחשוב על התודעה של ביתם ועל האופן בו יוכלו לשכך את אימתה משקף את האופן בו התמכרויות פוגעות פעמים רבות לא רק בתהליכי מנטליזציה של המכור אלא גם בתהליכי מנטליזציה של סביבתו. מנטליזציה מערבת את היכולת לדמיין את המתרחש בתודעת האחר, ולתפוס ולפרש התנהגות אנושית במונחים של כוונות ומצבים מנטליים. מנטליזציה מערבת את היכולת לחשוב על צרכים, רצונות, רגשות, אמונות ומטרות האחר. בהתאם, מנטליזציה מאפשרת לנו לחזות, להסביר ולהבין את פעולות האחר מתוך התייחסות למצבים המנטליים העומדים בבסיסם. במובן זה מנטליזציה מאפשרת גם ויסות של אפקט ובחירת תגובה מתאימה מתוך התייחסות לתודעת האחר ולא רק להתנהגותו הגלויה. יכולת מנטליזציה נדרשת כדי לבסס יחסי התקשרות בטוחה בין הורה לילד, בהם ההורה משקף לילד את הבנתו את רגשותיו ומצבו הפנימי. בקצה השני של הרצף מצויים אנשים אשר חוו טראומה ביחסי ההתקשרות כתוצאה מהתעללות חיים במצב כרוני של עוררות יתר ופחד מגילוי תודעת האחר. אנשים אלו פגיעים לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כאמצעי להרגעה עצמית של עוררות היתר, ומתקשים מאוד להרהר בתודעתם של ילדיהם כנפרדת משלהם.
לאחרונה, טיפול מבוסס מנטליזציה פותח לטיפול במגוון אוכלוסיות מטופלים. התערבויות מבוססות מנטליזציה נתפסות כמכוונות לסייע למטופלים לפתח מיומנויות שיסייעו להם בוויסות רגשותיהם במצבי עוררות רגשית גבוהה. סיוע להורים לבסס יכולת מנטליזציה כלפי ילדיהם יכול להביא לעצירת דפוסי העברה בין דורית של התקשרות בלתי בטוחה והתעללות.
מחקרים מצביעים על כך שחיזוק יכולות של מנטליזציה של הורים כלפי תינוקותיהם הצעירים נמצאו כמסייעות לאימהות צעירות הנחשבות לאימהות בסיכון, ולהורים לפעוטות וילדים צעירים. מחקרים אלו כללו מתודות התערבות שונות שביניהן קבוצת הורים קצרת מועד, ביקורי בית אצל אימהות לתינוקות צעירים וטיפולים פסיכו-תרפויטיים. טיפולים אלו מבוססים על הרחבת יכולות מנטליזציה באמצעות עידוד סקרנות לגבי תודעת התינוק ("מה הוא חושב?", "איך הוא מרגיש?"), הנחיית ההורה לתמלל את הדברים שהתינוק היה אומר אילו יכול היה לדבר, יצירת מודל לחיקוי ומתן אפשרות לאם להתנסות בקשר טיפולי בו המטפל מכוון אליה את יכולות המנטליזציה שלו עצמו.
ממצאים אלו, לצד הרעיונות העומדים בבסיס התיאוריה של תהליכי מנטליזציה וחשיבותם, מציעים כיוון מבטיח להתערבויות עם הורים אשר היעדר יכולת מנטליזציה כלפי ילדיהם עומדת בבסיס פגיעתם הפיסית או הרגשית בילד, ובבסיס מצבים של הזנחה והזנחה רגשית. הנחתה של Fewell היא שהרחבת יכולתו של ההורה לביצוע מנטליזציה, כלומר להבנת חוויתו של הילד, עשויה סייע להורה לפרש את התנהגות הילד ואת צרכיו באופן אמפתי ורגיש יותר וכך לצמצם את הפגיעה בו.
Mentalization-based treatment: A valuable framework for helping maltreating parents. Fewell, Christine H. Journal of Social Work Practice in the Addictions, Vol 13(1), Jan 2013, 123-126.
