תיאור מקרה הממחיש את השפעותיה של חמדנות המבוססת על עמדה סכיזואידית פרנואידית.
שיתוף
מטופלים רבים מביעים חוסר שביעות רצון כללית מעצמם, מחייהם ומהאנשים הקרובים להם גם לנוכח הצלחות חיצוניות. בחלק מהמקרים מדובר במטופלים אשר חווים את החיים דרך עמדה סכיזואידית פרנואידית או שנעים בין עמדה סכיזואידית פרנואידית לבין עמדה דיכאונית לסירוגין. בשני המקרים הללו המטופלים חשים כי "החיים קורים להם" ללא תחושה של מעורבות עצמית, ובמקביל הם מציבים לעצמם ולאובייקטים שלהם רף ציפיות בלתי אפשרי. שלא במפתיע, מטופלים אלו מתקשים לעיתים לפנות לטיפול, אשר מסמן עבורם כישלון בהשגת שלמות, חווים את המטפל כביקורתי ונוטים לחוות פירושים כהאשמה או תקיפה מילולית, על פני כהבחנה המבוססת על הבנה. מרביתם של מטופלים אלו סבלו טראומה או אכזבה כרונית בילדותם. למעשה לעתים רמות מולדות ונורמליות של אגרסיה, חמדנות ותשוקה לשליטה, מתמזגות בהיבטים סביבתיים ובדינמיקות של הזדהות השלכתית, ומביאות להיווצרותם של חמדנות, אשמה, אובדן ורודפנות פתולוגיות. רגשות ופנטזיות פנימיות אלו מונעים תחושות מתמשכות של סיפוק ושביעות רצון מהעצמי ומאובייקטים. כל טוב או סיפוק נהרסים על ידי חמדנות והופכים לאובדן; הכל מוקרב ונהרס למען המטרה היחידה של מציאת עצמי או אובייקט מושלמים. במאמר הנוכחי, מדגים ווסקה, באמצעות תיאור מקרה את ההתנהלות מתוך עמדה סכיזואידית פרנואידית.
נינה פנתה לטיפול לראשונה בחייה בגיל ארבעים, למרות שהיתה מטופלת תרופתית לאורך השנים, הן בתרופות נוגדות דיכאון והן בטיפולים להקלת המיגרנות מהן סבלה. היא טופלה במשך כשלוש שנים במסגרת פסיכואנליזה שכללה שלושה מפגשים שבועיים. במפגשים הראשונים נינה דיברה ללא הרף ובאופן מכני על ההיסטוריה שלה, קשייה הכלכליים, הסימפטומים שלה וחוסר שביעות מבן הזוג "חסר התועלת" שלה ש"לעולם לא התנהג כמו גבר", בזבז את כספה והתעלל בה מבחינה מילולית לדבריה. המטפל סימן, בין היתר, את ציפיותיה הגבוהות מעצמה ומאחרים בהיבטי חיים שונים, אך רק לאחר מספר פגישות נינה ציינה כי הערה זו גרמה לה לחשוב. בדרכה הפטפטנית נינה סיפרה כי הוריה היו אלכוהוליסטים שהרבו לריב, ותיארה תחושות של בלבול, חרדה ופחד בסביבה הכאוטית בה גדלה. ככל שגדלה החלה לבוז להוריה על היותם "כה חלשים", והמטפל פירש את הבוז כמסווה לפגיעה וחוסר האונים. בהמשך נינה תיארה פגיעה מינית על ידי מכר המשפחה בגיל עשר וכניסה של אחותה הבוגרת והיחידה לקומה ממנה טרם התעוררה, כאשר נינה היתה בשנות ה-30. בשלב זה מאורעות אלו תוארו באופן ענייני ולא כחוויות טראומטיות.
כאשר המטפל הסב את תשומת ליבה להיעדר החמלה כלפי עצמה, היא הסבירה זאת בכך שחמלה היא ביטוי לחולשה - בדיוק כפי שראתה את הצורך של בן זוגה בחיבוקים והפגנת רגשות. במקביל, נינה תיארה את יחסיה הקשים עם האחראי עליה בחברה בה עבדה. היא תיארה יחס דורשני ותובעני אשר מרבית העובדים הצליחו "לא לקחת ללב" בעוד שהיא חשה המומה אל מול דרישותיו. המטפל פירש תגובה זו כתגובה של "הרע במיעוטו": במובן מסוים, עדיף היה לנינה לחוות את דורשנותו של האחראי וכך להימנע ממגע מהתובענות והדרשנות שלה עצמה. התקפותיו עליה, בהן יכלה להאשים אותו, היו גרועות פחות מההתקפות שלה על עצמה. תנודות דומות בין התקפה עצמית להשלכת הדרשנות, נתגלו ביחס לדיכאון והמיגרנות של נינה. לעיתים היא האשימה את הרופאים במתן תרופות לא מתאימות, ואת בני משפחתה וחבריה לעבודה בגרימת לחץ מוגזם. במקרים אחרים היא חוותה את עצמה כאשמה, וחשה טיפשה וחלשה על כך שאינה חזקה מבחינה פיסית ומנטלית.
באופן טבעי, הפנטזיות הפנימיות של נינה צבעו את היחסים הטיפוליים ואת ההעברה בפרט. נינה הקפידה להגיע ולשלם בזמן ולהיצמד לכלל האסוציאציות החופשיות, אך גישתה הכללית היתה זהירה ומפוחדת. היא פחדה להיות לנטל וניסתה להיות עצמאית ככל שתוכל כדי להימנע מלהכעיס את המטפל. רק עם הזמן התברר צדו השני של המטבע, היא קינאה באנשים שיכלו לבטא את צרכיהם בחופשיות ולהיענות, אך במקביל התקשתה לשאת את קנאתה באנשים שיכלו להיות חמדניים. היא ניסתה להשמיד ולבטל תחושות אלו של רעב וצורך. ככל שהקרבה ביחסים הטיפוליים גברה ונינה חשה תלויה יותר, היא חוותה את עצמה כפגומה וחשה שאמונה בעצמה מתערער. היא הביעה חשש מהפתיינות של המטפל שגורמת למטופלים לבטוח בו ואז הופכת אותם ל"זומבים שלו"- חסרי מחשבות, חלשים וחסרי אונים. מחשבה זו לוותה בזעם ובמחשבות על הפסקת הטיפול. לאחר כחצי שנה של אנליזה היא הביעה חוסר סבלנות כלפי הטיפול ולעיתים הביעה חששות מתסכולו של המטפל על כך שאינה משתנה מהר מספיק. בתגובה, המטפל סימן כיצד היא חווה אותו כחסר סבלנות כלפיה כפי שהיא חסרת סבלנות כלפי עצמה. לצד זאת, נינה הקפידה להתייחס לקשר הטיפולי כקשר טכני ומכני, והמטפל הדגיש את הצורך שלה לחוש כי היא בשליטה בקשר. עם הזמן הלכה והתבססה הבנתה של נינה כי כאשר אינה יכולה ליצור איחוד מושלם עם שד שכולו מזין, היא נעה לעבר עמדה אדישה, נסוגה ובלתי תלויה אשר מגנה עליה מפני דחייה, בגידה והתקפה.
מאחורי דינמיקות אלו עמדו אשמה רודפנית קשה וחמדנות. נינה היתה מבוהלת מהאפשרות שמשאלותיה החמדניות ירחיקו ממנה כל אחד ועל כן העמידה פנים שהיא עצמאית לגמרי. אך ככל שהכחישה יותר את צרכיה ואת חמדנותה לאובייקט מושלם שיספק את צרכיה לאהבה אינסופית, כך היא חשה חסרת אונים ומיואשת יותר, ללא אובייקט בטוח נגיש. זאת, מאחר והיא ניסתה להרוס את הרעב הרגשי שלה על ידי השתקת צרכיה והשלכתם אל האובייקטים שלה. כאשר נינה חשה רעבה וחמדנית, היא התגברה על כך באמצעות אשמה סדיסטית ודמיינה דחייה וענישה חמורה, ובמקביל ליבתה תחושות של "הכרת תודה על כל מה שיש לי". רק לאחר זמן מה בטיפול היא יכלה להודות ברצון שלה למפגשים נוספים, אך נסוגה במהירות לאחר שהביעה את הצורך. המטפל פירש נסיגה זו כביטוי לפחד מפני התקפה על היותה חמדנית כל כך. בהעברה הנגדית, נראה היה כי נינה משתמש במטפל כדובר של החמדנות והזעם האגרסיבי שלה. היא ניסתה להגן על האובייקט האידיאלי השברירי שלה והעבירה את תחושות הזעם והתסכול אל אחרים, ובפרט אל המטפל. כך, למשל, היא תיארה סיטואציות מחייה הרומנטיים או התעסוקתיים בהן חשה נבגדת או חסוכה, אך מיהרה להדגיש את האגוצנטריות והחמדנות שלה באופן שעורר במטפל צורך להגן על צידקתה ולהאשים את הסובבים אותה. המטפל פירש את האופן בו היא מעבירה אליו את החזקת הזעם והחמדנות, ואת הפיצול בין חמדנות לבין אובדן חסר אונים. הוא ניסה ליצור ראייה אינטגרטיבית יותר אך נינה חוותה פעמים רבות את הפירושים כהתקפות והאשמות. עם זאת, עם הזמן נראה היה כי היא מסוגלת יותר ויותר לשאת את האובדן המכאיב של האובייקט האידיאלי והעצמי האידיאלי.
בהיבט התוך נפשי, נינה נאבקה בתחושות נחיתות ונטישה לצד תחושות זעם וחמדנות. בהיבט הבין אישי, היא היתה כנועה ומזוכיסטית כמו גם אגרסיבית ויהירה. בהתאם, בתחום הזוגי נינה עברה בין מערכות יחסים בעלות דפוס דומה. הכרטיס האישי שלה באתרי ההכרויות היה דורשני ("אישה בררנית מחפשת... לא מתפשרת על פחות!") והגברים איתם החלה לצאת נחוו תחילה באופן אידיאלי. היא הציעה להם לגור איתה תוך זמן קצר והרבתה לקנות להם בגדים ומתנות באופן שטיפח את תחושתה כי היא מחזיקה באובייקט המושלם. כאשר החלו להופיע סימני אזהרה (שתיינות, התמכרות להימורים, פוגענות מילולית, נצלנות כספית) היא ניסתה להסבירם באופן רציונלי, להכחיש אותם או להאשים את עצמה ובסופם של שלושה קשרי אירוסין שהתפרקו, נותרה מרוששת. למעשה, היא החלה לפקפק בבני הזוג שבחרה רק לאחר שהיתה מחוייבת אליהם באופן עמוק, אך גם אז היתה מודעת רק באופן חלקי ביותר לבעיותיהם הרציניות והתייחסה בעיקר לביטויים מינוריים יחסית שלהם כאי הורדה של הזבל לאחר שהיא ניקתה את כל הבית, השארת מיכל הדלק ריק לאחר שהשאילה להם את מכוניתה או אי הבאה של כרטיס ברכה ליום ההולדת. האופן בו היא עצמה התעקשה לראות בגברים הפוגעים את האובייקט האידיאלי המשיך להיות נסתר מעיניה. עם הזמן דפוס זה הובן כחיפוש נואש אחר אובייקט אידיאלי שיציע אהבה חסרת גבולות. חיפוש אשר הביא אותה להתחבר לגברים אשר השלו אותה, כאשר היא שרויה במצב אקסטטי בו היא רוצה עוד ועוד מהאובייקט האידיאלי. הדחף החמדני הביא אותה להישען על מנגנון של פיצול ובהתאם, כל רמז לפגם ב"אובייקט האידיאלי" הושלך החוצה באופן שאפשר לה להמשיך ולראות את בן הזוג באופן אידיאלי.
Greed, idealization, and the paranoid-schizoid experience of insatiability. Waska, Robert. The Scandinavian Psychoanalytic Review, Vol 26(1), 2003, 41-50.


