צוות בטיפולנט
מהלך שנת 2009 התרחשו בארץ ובעולם אירועים משמעותיים לקהילה ההומו-לסבית. מצד אחד, נבחרה לראשונה (ביוסטון, ארה"ב) ראש עיר לסבית שנטייתה המינית גלויה וידועה, ויותר הטבות ואפשרויות נפתחו בפני זוגות ומשפחות הומו-לסביות. מצד שני, ב-1.8.09 בוצע הפיגוע המחריד בבר הנוער הגאה בתל אביב, בו נפגעו רבים ונרצחו ניר כץ וליז טרבושי.תהליך גילוי הנטייה המינית ההומוסקסואלית ותהליך היציאה מהארון הם תהליכים מורכבים אשר בחלק מהמקרים מלווים כאב, אשמה וחששות. שלא במפתיע, מביא שלב זה, לעיתים, לפנייה לטיפול לשינוי הנטייה המינית המכונה גם 'טיפול המרה'.
עד לשנת 1973 הופיעה הומוסקסואליות כאחת ההפרעות הנפשיות ב-DSM, ובהתאם- מזה עשרות שנים נעשים נסיונות לשינוי נטייה מינית. מקומם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית היה שנוי במחלוקת בקרב אנשי טיפול.
פרויד עצמו, כאשר התבקש על ידי אם אמריקאית לסייע לבנה ההומוסקסואל להיגמל מנטייתו, השיב כי במרבית המקרים לא ניתן לשנות נטייה מינית. לעומת זאת, לטענתו, הטיפול הפסיכואנליטי יכול לסייע למטופל לקבל את נטייתו המינית ובכך להפחית את מצוקתו.
לעומת תפיסתו הליברלית של פרויד, הציעו אנליטיקאים אחרים הסברים שונים להומוסקסואליות אשר הניחו כי מדובר בביטוי פתולוגי של פחדים וקונפליקטים פנימיים מודחקים ובלתי מודעים (בהקשר זה מעניין לציין כי הומוסקסואלים לא התקבלו ללימודי פסיכואנליזה). בהתאם לתפיסה זו התפתחו טיפולים אנליטיים והתנהגותיים לשינוי הנטייה המינית. טיפולים דינמיים מתמקדים בזיהוי הגרומים לנטייה ה"פתולוגית", הבנת הדפוסים המשפחתיים העומדים בבסיסה וכן הלאה. טיפולים התנהגותיים מציעים מבוססים על רכישת התניות שליליות למשיכה לבני אותו המין, רכישת מיומנויות שיסייעו ליצור קשרים עם בני המין השני, שימוש בסרוגייט וכן הלאה.
החל משנות ה-60 נערכו ניסויים מבוקרים לבחינת יעילותם של טיפולי ההמרה, אשר הצביעו על הצלחה של כ-30%. עם זאת, בחינה מקיפה שנערכה בשנים האחרונות מצביעה על תוצאות שונות.
בשנת 2007 החלו להיערך ניסיונות שיטתיים לבחינת יעילותם של טיפולי ההמרה. בדיקה זו העלתה כי מרבית המחקרים אשר הוכיחו, כביכול, את יעילותם של טיפולי ההמרה לקו בחסר מבחינה מחקרית: מבין 83 מחקרים אשר פורסמו בשנים 1960-1978 מעטים בלבד נמצאו כבעלי מתולוגיה מחקרית נאותה, ורק אחד מהם כלל קבוצת ביקורת. גם בחינה של מחקרים אשר נערכו בעשור האחרון הצביעה על בעיות מתודולוגיות המטילות בספק את תוקפם של המחקרים. כך, למשל, נמצאו בעיות משמעותיות בבחירת מדגם המטופלים אשר לא איפשר השוואה בין סוגי טיפולים או בין מקבלי טיפול ההמרה לקבוצה שלא קיבלה כל טיפול.
גם מעבר לבעיות המתודולוגיות שנמצאו במחקרים, לא נמצאה במחקרים על טיפולי ההמרה עדות מספקת ליעילותם: חלק מן המטופלים אכן מצליחים ללמוד כיצד להתעלם או להגביל את משיכתם לבני מינם, אך שינוי זה אינו מתרחש אצל מטופלים אשר נמשכים רק לבני מינם. כמו כן, לא נמצאה הוכחה לאפשרות לשנות נטייה מינית, משיכה או את מושאי ההתאהבות.
מלבד להיעדר יעילותם של הטיפולים, דיווחו חלק מן המטופלים על עלייה ברמות המצוקה והדיכאון לאחר שטיפולים אלו נכשלו, ועל הופעת קשיים בתפקוד המיני, הערך העצמי והיכולת ליצור אינטימיות.
הממצאים המצביעים על היעדר יעילותם של טיפולי ההמרה מגבירים את העניין באופן בו יכולים מטפלים לסייע למטופלים הנקלעים למצוקה עקב נטייתם המינית. הגישה המומלצת כיום היא בדיקה משותפת עם המטופל של הגורמים למצוקה המתעוררת עקב הנטייה ההומוסקסואלית. מקור הקושי עשוי להיות חשש מהסטיגמה, קושי ליישב את הנטייה המינית עם האמונה הדתית וכן הלאה. בהתאם לגורמים העומדים בבסיס הקושי, יש לסייע למטופל באינטגרציה של הזהות ההומוסקסואלית לזהותו האישית, ובליווי התמודדותו עם השלכות הנטייה המינית על חייו. כמו כן, ממליץ איגוד הפסיכולוגים האמריקאי לומר למטופלים באופן גלוי כי לא ניתן לשנות את נטייתם המינית, אך ניתן, כמובן, ללוות אותם בהתמודדות המורכבת בפניה הם ניצבים.
אחד הקשיים המרכזיים איתם מתמודדים חברי הקהילה ההומו-לסבית הוא היעדר קבלה על ידי בני המשפחה- גורם אשר נמצא במחקרים כבעל השפעה שלילית וכגורם משמעותי למצוקה וקושי. גורם זה משמעותי במיוחד בקרב בני נוער אשר תלותם בבני המשפחה גבוהה, ונמצאים בגיל בו השפעת הדעה ההורית גבוהה במיוחד. על כן, כאשר בני נוער מגיעים לטיפול עקב קשיים הנוגעים לנטייה המינית או עקב רצון לשנותה- מומלץ לערב בטיפול את ההורים ולסייע להם לקבל ולתמוך בנטייה המינית של ילדם.
יש לציין כי למרות הממצאים הגורפים המצביעים על חוסר יעילותם ואף על נזקיהם של טיפול ההמרה, יש המתנגדים לתפיסה זו. בתגובה לבחינת המחקרים שנערכה בשנים האחרונות יש הטוענים כי הבדיקה היתה מוטה מראש מאחר ונערכה על ידי חוקרים אשר מתנגדים מלכתחילה לטיפולי ההמרה. כמו כן, טוענים חלק מן הפסיכולוגים כי יש לכבד את רצונו ובקשתו של המטופל המעוניין לשנות את נטייתו המינית.
Munsey Christopher. (2009). Insufficient evidence to support sexual orientation change efforts. Monitor on psychology, Vol 40, P. 28-30.
