דר' אורניה יפה ינאי
רוב המטופלים מגיעים לייעוץ קריירה עם אמירה כמעט חד משמעית: "אני לא יודע/ת ולכן באתי לייעוץ..." עם השנים, למדתי, שאנשים כן יודעים את שבאו להתייעץ בגינו... האמנם רובנו אומרים: "אני לא יודע/ת" כאשר בעצם אנחנו יודעים? איך יכול להיות? מדוע?
הידיעה מחייבת ולכן היא כבר בעצמה צעד ראשון במסע העשייה
באחד הימים נפגשתי עם חברה ושטחתי בפניה התלבטות שלי לגבי קונפליקט עם אחד מילדי: "אני לא יודעת מה לעשות", סיימתי באנחה כבדה את דברי אליה, משוכנעת שאינני יודעת. חברתי, המקשיבה ללא חת, פנתה אלי בחיוך טוב-לב ושאלה בזהירות: "ואם היית יודעת, מה היה קורה?" "אה", עניתי וכאב חד ובלתי צפוי פילח את בטני. לא אהבתי את התשובה שעלתה מיד בראשי: "אצטרך לפעול, לעשות..." ופחד גדול זחל לקרביי. איך אעשה את הצעד הזה שכ"כ פחדתי מהשלכותיו? ופתאום הבנתי, שכאשר אני אומרת "לא יודעת" בעצם אני אומרת ש-"אני פוחדת ממחיר הידיעה". כי ידיעה מחייבת מעשה. אם אדע ולא אעשה, אהיה בעיני עצמי כמי שנכשל. לאי עשייה יש תוית שלילית, בעוד שלאי ידיעה יש רק משמעות של התלבטות כנה.
פן נוסף קשור בשאלה: "את מה אינני יודע?" האם אינני יודע "מה" לעשות, או אינני יודע את ה"איך"? לפעמים נדמה לי שהנועץ אומר: "אני יודע את ה-מה. זה ה"איך", שאותו אינני יודע". ואולי גם: "אינני יודע גם אם אצליח לעמוד בעשייה המתבקשת/מתחייבת מכך". זה נכון לגבי יחסים, זה נכון לגבי קריירה, זה נכון לגבי שינויים. הידיעה מחייבת ולכן היא כבר בעצמה צעד ראשון במסע העשייה.
דעת היא עדות ותיעוד
השפה העברית רבת רבדים ומשמעויות. הפכתי במילה "דעת". בהיפוך אותיות היא "תעד", ובתוכה מסתתר גם ה"עד". כלומר, דעת היא עדות ותיעוד. היא מחייבת. ליודע יש תיעוד לידיעתו וזה מחייב עשייה, אחריות ודין וחשבון. התורה נותנת למילה "דעת" משמעויות רבות. בספר בראשית מופיע "עץ הדעת", זהו העץ היחיד האסור למאכל. עם זאת, הסקרנות של אדם וחווה "לדעת" דווקא את עץ הדעת גורמת להם לחטוא בתאוותו, הטעימה מעץ הדעת גורמת לאדם וחווה מצד אחד הנאה גדולה, עם זאת מחיר הידיעה משפיע רבות על עתידם ועתידנו. כתוצאה מתאוות הרצון "לדעת", אדם וחווה גורשו מגן עדן. חווה והנשים לאחריה ידעו והכירו בכאב לידה וחינוך ילדים, ואדם והגברים לאחריו הכירו שאכילת הלחם מחייבת זיעה והשקעה.
ידיעה היא קרבה לעצמנו, לאותנטיות
במובן המקראי "לדעת",פירושו אינטימיות ברמה הגבוהה ביותר של אדם עם בן/ת זוגו ובעיקר-עם עצמו. כשאתה יודע אתה מתחבר בקשר של "אחד" לזולת ולעצמך. בעיקר לעצמך האותנטי ביותר: "כאחד". זוהי קירבה (לעצמך) שאינה מושגת בקלות... היא דורשת מאמץ, סביבה מקבלת ומאפשרת והרבה עבודה אישית.
לא בקלות "יודע" האדם את עצמו, ללא חשש להבין, לדעת ולקבל את האני המקורי שלו. את מה שמבטא אותו באופן הכי אותנטי. ולכן, כשנועצים אומרים "אני לא יודע/ת", סוג הייעוץ לו הם זקוקים קשור לסוגיית הרשות הפנימית לקבל את רצונם האותנטי, ולהיות נכונים לבדוק את המחיר הכרוך בהוצאתו אל הפועל.
לחיות (ולטפל) עם פרדוקסים
כדברי התיאורטיקן והמטפל ויניקוט (1971), שכותב, מה שמעשיר ומאפשר לחיינו יצירתיות ושמחה זה לחיות בשלום עם הפרדוקס שבין המציאות הפנימית והמציאות החיצונית ולא לנסות "לפתור" אותו או למצוא פתרון "באמצע-בין לבין". כשיש רשות לכך, האדם עצמו יודע באופן המדוייק ביותר, מה, מתי, איך, כמה ועם מי לעשות מה שרוצה וצריך לעשות.
לא רק המטופלים חווים זאת. גם ליועצים ולמטפלים חשוב להיות מסוגלים לחיות עם כך שהמטופל הוא היודע במדוייק מה נכון לו, והיועץ/מטפל הוא המאפשר לפלס את הדרך אל הידיעה. ללוות את המורכבות של חיים עם פרדוקסים שהם תמצית חיי אנוש.
דר' אורניה יפה ינאי, פסיכולוגית קלינית ותעסוקתית. בעלת מרכז "לכל אדם יש שביל" לאבחון, יעוץ וטיפול בתחום הקריירה.לכל אדם יש שביל: 09-9587802 או 054-7773833,
