קירסטן וייר, מיניאפוליס
מחקרים מראים כי אלו המתמודדים עם מחלות נפש * נוטים לעשן בתדירות גבוהה יותר ולמשך תקופה יותר ממושכת, לעומת שאר האוכלוסייה. ד"ר טים מק'אפי (Tim McAfee, MD) מנהל החטיבה לעישון ובריאות במרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן (Center for Disease Control and Prevention), מצטרף לשורה של חוקרים ואנשי מקצוע המדגישים את חשיבות קידום המחקר בתחום הגמילה באוכלוסייה זו, ויפה שעה אחת קודם.
מחקרים מהעת האחרונה מראים כי עישון סיגריות מקצר את תוחלת החיים של הפרט בלא פחות מעשור (New England Journal of medicine, 2013). יחד עם זאת, לגמילה מוצלחת מעישון אפקט בלתי מבוטל. אלו אשר נגמלים לפי גיל 35, עשויים להחזיר לעצמם עשור שלם, ואלו שנגמלים בגיל העמידה, מחזירים לעצמם כ-5-6 שנים. מחקרים מראים כי הסבירות כי אדם עם מחלת נפש יעשן גבוהה ב-70% לעומת שאר האוכלוסייה (2013 Morbidity and Mortality Weekly Report,), ואכן תוחלת החיים של אלו אשר מתמודדים עם מחלת נפש קצרה משאר האוכלוסייה ב-25 שנים (Preventing Chronic Disease, 2006), כאשר אחת הסיבות המרכזיות לכך הנה תחלואה שנובעת מעישון, בייחוד מחלות לב וריאות.
לאורך השנים ניסו חוקרים שונים לעמוד על הצימוד הנפוץ בין עישון לבין מחלות נפש. אין ספק כי לניקוטין השפעה ממכרת, באם מדובר באדם המתמודד עם מחלת נפש ובאם לא. יחד עם זאת, לפי ד"ר ג'ודית פרוצ'סקה (Judith Prochaska, PhD) פסיכולוגית אשר עובדת במרכז למחקר מניעתי באוניברסיטת סטנפורד (Stanford University), הגמילה מניקוטין עשויה להיות קשה יותר עבור אוכלוסייה זו. עישון למשל מייצר מצבורים של זפת באזור הכבד, אשר מדכאים את חילוף החומרים של תרופות, לרבות תרופות פסיכיאטריות שונות. מצב זה מדכא תופעות לוואי של תרופות, אשר נחשפות רק במסגרת ניקוי הכבד במהלך הגמילה. כתוצאה מכך, אנשים לא פעם מבלבלים בין סימפטומים של גמילה לבין תופעות לוואי של טיפול אחר, שעד כה לא הורגשו. לפי ד"ר צ'אד מוריס (Chad Morris, PhD), פרופסור באוניברסיטת קולורדו (University of Colorado), הקשר בין עישון סיגריות למחלות נפש מושתת גם על סדרה של מאפיינים חברתיים המשותפים לשתי הקבוצות, כגון מצב סוציו אקונומי נמוך, העדר ביטוחי בריאות, ריבוי לחצים וגישה מוגבלת למשאבי תמיכה בקהילה.
מוריס מציין כי אוכלוסיית המתמודדים עם מחלות נפש היוותה לאורך ההיסטוריה מטרה נוחה לחברות הטבק אשר שיווקו לה סיגריות באגרסיביות לא מבוטלת. גם פרוצ'סקה מצטרפת לטענה זו. במאמר שפרסמה (Schizophrenia Bulletin, 2007), דיווחה כי חברות הטבק התמקדו בשיווק סיגריות עבור חולי סכיזופרניה והתערבו במדיניות בתי החולים בכל הקשור לאישורי עישון בתחומי המוסדות. כמו כן פרוצ'סקה הציגה ממצאים לפיהם חברות הטבק מימנו סדרת מחקרים שנועדו להציג את הרגלי העישון בתור אמצעי להרגעה עצמית, טענה שעד היום לא הוכחה מחקרית.
נראה כי גם למערכת הבריאות יד בדבר. בתי חולים פסיכיאטריים נוהגים להשתמש בסיגריות בתור אמצעי לחיזוק על התנהגות טובה ודבקות בטיפול. כיום תמריצים מסוג זה הופכים לפחות נפוצים, אך עדיין מטפלים רבים לא מתערבים באופן ישיר בנושא העישון של מטופליהם. "מטפלים רבים עדיין מאמינים במיתוס הוותיק לפיו העישון מסייע למטופלים להתמודד עם מצבם הנפשי", טוען מוריס. בפועל, מחקרים מראים כי עישון מחמיר סימפטומים דיכאוניים ומעלה את הסיכון למסגרת של אשפוז פסיכיאטרי ואף להתנהגות אובדנית. בהמשך לכך, מחקר שפרסמה פרוצ'סקה (Drug and Alcohol Dependence, 2010), מצא כי גמילה מעישון במקרים של סכיזופרניה לסוגיה, דיכאון ואף פוסט טראומה לא פוגעת בבריאות הנפשית. פרוצ'סקה יישמה במחקריה מגוון טיפולים, ביניהם טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפול תרופתי בתחליפי ניקוטין.
פרוצ'סקה מציינת כי ישנם עדיין סימני שאלה רבים לגבי טיפולי הגמילה האפקטיביים והבטוחים ביותר למתמודדים עם מחלות נפש, בין היתר היות ופחות מ-30% מהמחקרים בתחום מתמקדים באוכלוסייה זו. אחד הכיוונים המבטיחים הנו שילוב טיפולי הגמילה עם הטיפולים הנפשיים. ד"ר מיילס מק'פול (Miles McFall, PhD) מאוניברסיטת וושינגטון (Washington University), מצא כי בקרב מטופלים המתמודדים עם פוסט טראומה גמילה מעישון אפקטיבית יותר כאשר היא משולבת עם הטיפול בהפרעה הנפשית. גם הרחקת הפיתויים חשובה ביותר, וכיום מתנהל מאבק רחב היקף בכל הקשור להפסקת העישון בקרב מוסדות בריאות הנפש ברחבי ארצות הברית. לפי מוריס, אנשים המתמודדים עם מחלות נפש זקוקים לעיתים לטיפולי גמילה אינטנסיביים וארוכי טווח, ויחד עם זאת נעזרים באותם טיפולים אשר מוצעים לכלל האוכלוסייה, למשל טיפול קבוצתי לסוגיו, פסיכותרפיה פרטנית, ריאיון מוטיבציוני ועוד.
פסיכולוגים ורופאים מדגישים כי מעבר לצורך בשטח, אנשים המתמודדים עם מחלות נפש מעוניינים להיגמל לא פחות משאר האוכלוסייה. על כן, על החברה בכלל ועל אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש בפרט, לנהוג באחריות ולספק להם די משאבים והזדמנויות להיגמל, כחלק מזכויותיהם כחולים, הזכאים לטיפול הולם.
* המושג "מחלת נפש" מתייחס לסוגי הפרעות נפשיות אשר מתפרצות באופן פתאומי, שהשפעתן נוטה להיות יותר ממושכת וחריפה. קבוצה זו כוללת למשל הפרעות פסיכוטיות כגון סכיזופרניה
