רבקה קליי, וושינגטון, Rebecca A.Clay, Washington
כ-7% מכלל הילדים בארה"ב בגילאי 3-17 מאובחנים כיום עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות - ADHD. בשנים האחרונות פסיכולוגים מקדמים יותר ויותר התערבויות טיפוליות, בייחוד התערבויות התנהגותיות, אשר יאפשרו להורים ולמורים לסייע לילדים להתרכז ולשלוט בדחפים.
לפי ננסי א.ניף (Nancy A.Neef, PhD), מרצה לחינוך מיוחד באוניברסיטת אוהיו, הורים, מורים ורופאים, לעיתים ממהרים להפנות ילדים למסגרת של ייעוץ פסיכיאטרי לצורך התאמת תרופות פסיכיאטריות במקרים של אבחנת ADHD. ניף טוענת כי תרופות פסיכיאטריות בהחלט יכולות לסייע, אולם מדגישה שטיפול תרופתי אינו מהווה תחליף לתהליך טיפולי, הכולל לדוגמא עבודה על מיומנויות למידה ועל טיב הקשרים עם המשפחה וקבוצת השווים.
בשנת 1999, פרסמה הקבוצה לטיפול מולטי-מבני בהפרעות קשב וריכוז (Multimodal Treatment of ADHD Cooperative Group), מחקר מקיף אשר מצא כי טיפול תרופתי עדיף על פני טיפול התנהגותי במקרים של ADHD. מחקר זה היה מהבולטים אשר השפיעו על הקהילה הרפואית, ועודד רופאים ופסיכיאטרים לראות בטיפול תרופתי בתור הטיפול המועדף.
עם זאת, לפי גרגורי א.פביאנו (Gregory A.Fabiano, PhD), מרצה לייעוץ ולפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת ניו יורק שבבאפלו (State University of New York, Buffalo), הנטייה של הקהילה הרפואית להמליץ על טיפול תרופתי הנה מופרזת. פביאנו מסב את תשומת לבה של הקהילה לממצאים של מספר מחקרי מעקב, אשר בדקו את נבדקי המחקר המקורי של הקבוצה המולטי מבנית, מספר שנים לאחר סיומו. לפי הממצאים, הטיפול התרופתי עדיף רק בטווח הזמנים המידי שלאחר הטיפול, כאשר בתוך שלוש שנים נעלמת העדיפות של הטיפול התרופתי על פני הטיפול ההתנהגותי (Journal of the Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 2007).
פביאנו פרסם מטה אנליזה אשר סקרה ממצאים של 174 מחקרים, והציג שלוש קבוצות מרכזיות של טיפולים התנהגותיים ב-ADHD אשר נמצאו אפקטיביים (Clinical Psychology Review, 2009): הדרכת הורים לסוגיה, הדרכת מורים ופעילויות פנאי טיפוליות. לפי פביאנו, ההתערבויות כשלעצמן אינן מסובכות, והמפתח לאפקטיביות שלהן הוא יישומן לאורך זמן.
הפסיכולוג ג'ורג' דופאול (Gerorge DuPaul, PhD), מכותבי הספר "ילדים צעירים עם ADHD: זיהוי מוקדם וטיפול" (Young Children with ADHD: Early Identification and Intervention), אשר מכהן כיו"ר המחלקה לחינוך באוניברסיטת לי (Lehigh University), רואה בהתערבויות התנהגותיות בתור אמצעי קריטי, בייחוד טרם הכניסה לבית הספר. לפיו, ילדים עם ADHD נוטים להגיע לבית הספר כשהם נמצאים בנקודת פתיחה נמוכה יותר לעומת חבריהם, בכל הקשור למיומנויות אקדמיות והתנהגותיות. ללא טיפול מקדים, הפער הולך וגדל, והיכולת לצמצמו נפגעת. על כן חשוב לסייע לילדים כבר בשנות הגנים, למשל באמצעות תרגילי קריאה ומשימות חשבוניות.
חיזוק הילדים נעשה לא רק בטיפולי פסיכותרפיה אלא בחיק המשפחה ובמסגרת החינוכית, שם מבלים הילדים את רוב זמנם. פסיכולוגים מסייעים להורים לילדים עם ADHD לעצב סביבה משפחתית תומכת ומחזקת. ההורים לומדים כיצד לפרש את הצרכים, התסכולים והמסרים של ילדיהם, ומגבשים גישה להצבת גבולות באופן תקיף אך אמפטי. במקביל פסיכולוגים משכללים את היכולות של הסביבה החינוכית, ומקנים למורים ולגננים מגוון אסטרטגיות. למשל, כיצד לחלק משימות מורכבות לשלבים קצרים הכוללים פרסים, וכיצד לחזק התנהגות חיובית.
במחקר נמצא כי היבטים רבים באורח החיים של הילד משפיעים על התמודדותו עם ADHD, בייחוד השינה שלו, ומידת מעורבותו בפעילות גופנית. ד"ר רעות גרובר (Reut Gruber, PhD), מנהלת מעבדת ההתנהגות, הקשב והשינה של אוניברסיטת מק'גיל (Attention, Behavior and Sleep Lab, McGill University), מצאה כי תוספת של חצי שעת שינה בלילה משפיעה לחיוב על ההתנהגות של ילדים, עם וללא ADHD. באותה מידה צמצום בשעות השינה עלול להגביר את כמות התקפי הבכי והזעם (Pediatrics, 2012). לפי גרובר, בניגוד למבוגרים, ילדים מבטאים עייפות באמצעות התנהגות היפראקטיבית, אשר מהווה מנגנון לשמירה על ערנות.
ד"ר מת'יו ב.פונטיפקס (Matthew P.Pontifex, PhD) מרצה לקינסיולוגיה באוניברסיטת מישיגן (Michigan State University), ממליץ גם על שילובה של פעילות גופנית בשגרה של הילד, גם אם מדובר בדקות בודדות ביום. פעילות גופנית מסייעת לילדים לשמור על מיקוד ולהתעלם מהסחות דעת, ובכך משפרת את תפקודם בסביבה הלימודית. במסגרת אחד ממחקריו מצא פונטיפקס כי ילדים עם ובלי ADHD תפקדו טוב יותר במטלות קריאה ובמטלות חשבוניות, לאחר פעילות גופנית של 20 דקות על הליכון, לעומת קבוצת ילדים אשר במקום הפעילות הגופנית קראה ספר.
המחלוקת בין מידת האפקטיביות של כלים מעולם הפסיכותרפיה לעומת טיפול תרופתי בטיפול ב-ADHD הנה ותיקה ומאתגרת. ככל שגדל הגוף המחקרי אשר מעיד על טיבם של הטיפולים השונים, כך מתאפשר לקהילה המקצועית, למערכת החינוך ולהורים, להבין את הסיכונים והיתרונות של הטיפולים בשוק, ולקבל החלטה יותר ויותר מושכלת.
Easing ADHD without meds. Rebecca A.Clay. Monitor on Psychology, American Psychological Association, February 2013, vol.44, No. 2, pp. 45-47.
