האנאקטמנט הגדול

סיגל פלינט

בהקשר הקבוצתי, האנקטמנט נתפס כדרמה גרופ אנליטית הכוללת רגעים בלתי רגילים, אקראיים, לא מעוצבים ולא רפלקטיביים, בהשתתפותם ההדדית של חברי הקבוצה והקונדוקטור (Almond,1999, p.523) (Wright, 2004, p.238).

כעת, אנחנו בליבה של דרמה גדולה המפעילה את כולנו מטפלים ומטופלים ללא הבדלים. דרמה, ביוונית, היא פעולה. אנו נדרשים לפעול, או שלא לפעול וזאת מבלי שנשאל כלל וכלל. כך מצאנו עצמנו במחזה רב משתתפים "שאין בו כוכב" ולא זו בלבד אנחנו "השחקנים".

שחקן שלא יודע מה "הפעולה" שלו על הבמה מרגיש אבוד, פעולתו היא פועל יוצא של "הרצון" שלו, ורצונו יניע אותו לפעולה. הפעולה הכרחית על מנת לעבור ממצב פאסיבי לאקטיבי, ממצב של אובייקט לסובייקט וממצב של גורל לייעוד, דבר שכה מטעין אותנו בכוח ומשאבים.

מה עשוי להניע את התנועה?

בלב ליבה של הדרמה טמונה גם האפשרות. כותבים רבים מוצאים את הקשר בין Drama ל-Dreaming, כך גם דוד גרוסמן במוסף הארץ מהתאריך 20.3.20

"עצם הפעלת הדמיון מתוך תהום הייאוש והפחד ששוררים כעת יש לה כוח משלה..בזמנים משתקים כאלה הדמיון הוא כמו עוגן שאנו משליכים ממעמקי הייאוש אל העתיד, ומתחילים למשוך את עצמנו לעברו. עצם היכולת לדמיין מצב טוב יותר פירושה שעדיין לא אפשרנו למגפה, ולפחד מפניה, להלאים את כל ישותנו.."

גם ארון ואטלס (2018) הקוראים מחדש את מושג האנאקטמנט כ"דיאלוג הדרמטי" רואים ברגע הדרמטי הזדמנות- " הריון עם אפשרויות חדשות". בדרמה הקבוצתית, לטענתי מתקיימים "דיאלוגים דרמטיים" המכילים הריונות מרובים ב"רחם" הקבוצתית.

בתוך כך ממשיך ואומר גרוסמן:

"עבור רבים עשויה המגפה להפוך לאירוע גורלי ומכונן בהמשך חייהם... ייתכן שאפשרויות חדשות ומפתיעות יתנסחו: אולי תודעת קוצר החיים ושבריריותם ידרבנו אנשים ונשים לקבוע להם סדר עדיפויות חדש."

נראה שגרוסמן מציע כאן אפשרות שמתכתבת עם ההצעה להסתכל על הסיטואציה הגרופ אנליטית דרך מטאפורה של תיאטרון. מטאפורה זו מאפשרת לנו להתרחק לרגע מתפקיד "השחקנים" המופעלים ולשבת לרגע גם בתפקיד ה"קהל", להתבונן, לנסות לחבר, לנסות להבין. לא זו בלבד, יש בכוחנו להיות גם "המחזאים" ואולי גם "הבמאים", לכתוב את המחזה שלנו מחדש, לשנות את הסצנות, לפרש, לווסת את הפעולות ואף לשנות את הסוף. האפשרות לנוע בתוך "תפקידי ההפקה" (שחקן, במאי, קהל, מחזאי) זאת בנוסף לתנועה בין ריבוי העצמיים, כפי שמציע גרוסמרק (2012), עשוי אף הוא להניע תנועה תיראפואיטית לפעולה, לפי דעתי, גם בקבוצה הגרופ אנליטית וממנה לחיים עצמם.

סיגל נוסבוים פלינט, פסיכודרמטיסטית ואנליטיקאית קבוצתית, מדריכה מוסמכת מטעם יה"ת. מלמדת בתוכנית לתואר שני לטיפול באמצעות אומניות, במכללת סמינר הקיבוצים ובדימול- בית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים. מכורה לתחום הטיפול בהתמכרויות בכלל והפרעות אכילה בפרט. מטפלת דרך פרספקטיבות פמיניסטיות והתייחסותיות וגישות ממוקדות גוף.