ל' מרגישה שהיא "נפרמת בתפרים", וחותכת את עצמה בסכין. ר' ממלא "חורים" שהוא חווה בעולמו הנפשי על-ידי התמקדות בצורות על התקרה. נער עיוור מסרב להתרחץ, נצמד בעקשנות לריח הגוף החריף שלו. מ' מקדישה את רוב שעותיה למאמץ לשחזר לגימת יין לפני עשרות שנים. נ' מתבצרת בחדרון זעיר בספריה. כיצד להבין את חרדותיהם? כיצד ניתן לעזור להם? תומס אוגדן, פסיכואנליטיקאי, החי בסן־פרנסיסקו, מציג כאן את הרובד הקדום ביותר של החיים הנפשיים – רובד של חוויות חושיות קדם-מילוליות – אותו הוא מכנה אוטיסטי – מגעי. חוויות אלה הן שקובעות את התחושות של קיום או היעדר תיחום, של המשכיות או סכנת התפוגגות, של חיוניות או קיפאון מתוך אימה.
תומס אוגדן, פסיכואנליטיקאי, החי בסן־פרנסיסקו, מציג כאן את הרובד הקדום ביותר של החיים הנפשיים – רובד של חוויות חושיות קדם-מילוליות – אותו הוא מכנה אוטיסטי – מגעי. חוויות אלה הן שקובעות את התחושות של קיום או היעדר תיחום, של המשכיות או סכנת התפוגגות, של חיוניות או קיפאון מתוך אימה. אוגדן – אחד המחברים רבי ההשפעה ביותר בפסיכואנליזה בת-זמננו, ממעצבי הגישה האינטרסובייקטיבית – מתאר במפורט ובכישרון ספרותי את עבודתו האמיצה עם עולם חווייתי זה.
אוגדן כתב פתח-דבר למהדורה העברית של ספר מרתק זה, שהוא עבודתו הראשונה המתורגמת לעברית. לספר צורפה גם הקדמה של שמשון ויגודר, הסוקרת את התפתחות עבודתו של אוגדן.
תרגום: אבנר ברגשטיין וחגית אהרוני;
עריכה: עמנואל ברמן;
הקדמה: שמשון ויגודר.
תומס ה' אוגדן (יליד 1946) הוא פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי-אמריקאי. מזוהה בעיקר עם הזרם האינטרסובייקטיבי בפסיכואנליזה.