ד״ר ליאורה בר טור דנה בהרצאתה בחוויה הסובייקטיבית של העצמי המזדקן, ובמפגש של העצמי המזדקן של המטפל עם העצמי של מטופלים זקנים, תוך מתן דוגמאות מהקליניקה. בהקשר זה, ד״ר בר טור התייחסה לחרדה מהזקנה, אשר מקפלת בתוכה את החרדה מחוסר אונים, תלות וחולשה, אשר בולטת מאוד בחברה המערבית המקדשת את האינדיבידואליות והעצמאות, ופוגשת כל אחד מאתנו כבני אדם וכמטפלים. בהמשך דבריה, ד״ר בר טור התייחסה לפער בין הגוף לנפש בזקנה, כאשר הגוף מוגבל ואילו העולם המטה-פיזי יכול להישאר עשיר וחי. ד״ר בר טור טענה כי היכולת להכיל את הפרדוקס הזה היא הכרחית לבריאות נפשית בזקנה, והציעה כי בטיפול בזקנים יש לזכור כי לרוח האדם אין גיל.
