בהרצאתה, התייחסה פרופ' דנה אמיר לטראומה ואובדן האובייקט הטוב, באמצעות התייחסות לדבריהם של דורי לאוב, ביון, ז'וליה קריסטבה, סימון וייל ואחרים. לאחר מכן, התייחסה פרופ' אמיר למושגיה "לינקים שבורים" ו"אבל לבן", המסרב לשחרר את האובייקט האבוד. לבסוף, התייחסה פרופ' אמיר למקומו של העד, האחר, באירוע טראומטי. זאת, באמצעות התייחסות לשאלת העץ הנופל ביער.
