מיכל ניר דנה בהרצאתה בתפקידה של המיניות בזקנה כסמן לחיוניות וחיות, כל עוד אנו בחיים. ניר פתחה את הרצאתה בהבחנה בין מין למיניות, והדגישה כי המיניות היא החשובה במערכות יחסים, ולאו דווקא המין. בהמשך, הסבירה ניר את התנאים לקיומה של מיניות בזקנה: ניר טענה כי מיניות בזקנה לא מתחילה בשלב זה, אלא מחייבת מרחב פנימי למיניות המתקיים כבר מגיל צעיר. מעבר לכך, הדגישה כי מיניות בריאה לא יכולה להתקיים כאשר קיימת בושה מוגזמת בנוגע למיניות ולגוף. לדבריה, פעמים רבות הבושה היא עמדה חברתית מופנמת, אשר מתקשה לקבל מיניות אצל זקנים, ותופסת מיניות בזקנה כמגעילה ומנוגדת לתפקידם כסבים וסבתות. לסיום, הדגישה ניר את החשיבות של הדיון במיניות בטיפול בקשישים, על מנת להפחית את הבושה.
