פרופ׳ דנה אמיר התמקדה בהרצאתה בבנאליות של הרוע. פרופ׳ אמיר הזכירה כי לפי ארנדט, כאשר אנשים מסרבים להיות סובייקטים הם הופכים עצמם לאובייקט, צינור, דרכו הרוע עובר. פרופ׳ אמיר הציעה כי הרוע הבנאלי ניתן להמשגה כאלימות בירוקרטית - התבטלות של היחיד בפני מערכת שלטונית, המאפשרת לאנשים רגילים לנהוג באלימות תוך שהם פטורים מעונש ומאשמה. פרופ׳ אמיר טענה כי אחד המאפיינים של הרוע הבנאלי הוא מחיקת העדות לפשע. בהקשר זה, הציגה את המושג ״וידוי מסך״, המתייחס לרישום האירוע האלים תוך שמירה על פרטיו הקונקרטיים, אך השמטה או שיבוש של משמעותו.
