ראובן שליב פתח את הרצאתו בהבהרות מושגיות לגבי המונח 'חינוך מרפא' ויחסו לתחום האנתרופוסופיה. הוא הסביר כי חינוך מרפא הוא תחום בו הריפוי נתפס כצמיחה והגעה לאיזון בעבודה עם פגיעות רגשיות וקוגניטיביות, באמצעות תהליך שלם והוליסטי ולאו דווקא כריפוי במובן הקלאסי. בתוך כך, שליב הסביר כי בהשקפה האנתרופוסופית גיל ההתבגרות נתפס כשלב בו האדם נעשה בשל לחיי האדמה, במובן שהוא נהיה מוכן יותר להתחבר למציאות ולמגבלותיה. בהמשך ההרצאה הוא ניסה להדגים כיצד התבוננות זו יכולה להשתלב בעבודה הטיפולית והחינוכית עם בני נוער לצד הבחינה של האתגרים שהיא מציבה בפני המטפל.
