פרופ' פת-הורנצ'יק עסקה בהרצאתה בקשר שבין טראומה לויסות רגשות ובעיקר בתוצאותיה של חשיפה מתמשכת לטראומה, עקב עוררות גבוהה ארוכת טווח או 'עומס אלוסטטי'. עומס זה הוא בפני עצמו חשיפה מצטברת לטראומה ולכן פת-הורנצ'יק מגדירה למעשה את הטראומה כהפרעה בויסות. לפי השקפה זו, היא מציעה שהטיפול בהפרעות טראומה שונות צריך להיות באמצעות עבודה על חזרה לויסות. בהתאם, במערכת היחסים של הורה-ילד העבודה צריכה להיות על שיפור מיומנויות של ויסות הדדי. בסיכום ההרצאה פת-הורנצ'יק הביאה ממצאים מחקריים אשר מראים כי יכולות הויסות של האם קשורות בכישורי הויסות החושי של ילדיה, כמו גם בתפקודים הניהוליים שלהם. ממצאים אלו מחזקים את ההשקפה לפיה העבודה על ויסות רגשי צריכה להיות גם במישור ההורי וגם במישור של הילד.
