ד"ר ארנון רולניק
בתקופה האחרונה אני מבצע הסתכלות מחודשת על המושג טראומה התפתחותית והשלכותיה. על מנת להעמיק ברעיון הטראומה ההתפתחותית, הזמנתי לראיון מוקלט את הסופר והמשורר יהודה אטלס.
יהודה אטלס, אב לשלושה וסב לארבעה, כתב שלושים ושניים ספרים לילדים ובני נוער וארבעה ספרים למבוגרים. אטלס נולד בשנת 1937 וגדל בעין עירון. הוריו היו חקלאים והוא למד באוניברסיטת תל אביב מזרחנות ופילוסופיה. כיום הוא מתגורר בתל אביב.
במשך שלושים וחמש שנים היה יהודה אטלס עיתונאי ועורך ב"ידיעות אחרונות". הספר הראשון שכתב לילדים - "והילד הזה הוא אני" (כתר, 1977) זכה להצלחה רבה והוליד ספרים נוספים בסיגנון זה - ספר שירים קצרים על חיי היום-יום של ילדים. אטלס כתב בשלל סגנונות: ספרי שירה וספרי סיפורים, מעובדים ומקוריים, בפרוזה, בשירה ובחרוזים.
הכוונה המקורית בראיון עם אטלס הייתה לשוחח על מחזור שירים חדש שהוא כותב בימים אלו, העוסק בהזנחה והתעללות של דמויות הוריות. על אף כוונה ראשונית זו, להפתעתי, בראיון הקדשנו חלק משמעותי של השיחה דווקא לקשיים היום-יומים של ילדים, לאכזבות הקטנות שהם חווים ולכאבי הלב הקשורים בצפייה ואכזבה.
אטלס מיטיב להאיר זרקור על הרגעים הקטנים בהם הילד מחכה לדבר מה מרגש כמתנה, מתאהב אהבה שאף פעם לא תמומש או חש צער, כעס ואף תקווה.
כפסיכולוג, אני אמון על הבנת סוד הילדות, אך באופן מפתיע, השיחה עם אטלס חידדה לי אפילו יותר כמה חשוב שאקשיב טוב יותר לחווית הילדות של האדם שמגיע אלי לטיפול.
