מחקרים מצביעים על כך שהיכולת לסלוח קשורה בהיבטים שונים התורמים לבריאות הנפשית. תקציר מאמרם הדן בקשר בין סימפטומים של אישיות גבולית לבין היכולת לסלוח
שיתוףSansone et al (2013) מתארים כי בספרות המחקרית קיימות עדויות לקיומו של קשר בין היכולת לסלוח לבין היבטים שונים הנוגעים לבריאות הנפשית. קשר זה נמצא, למשל, בקרב קשישים, גרושים, מטופלים הסובלים מכאבי שרירים כרוניים, יוצאי מלחמת וייטנאם הסובלים מפוסט טראומה, אלכוהוליסטיים, זוגות נשואים, נפגעי/ות טראומה מינית והתעללות. עם זאת יש לציין כי ישנם מחקרים אשר אינם תומכים בקיומו של קשר בין היכולת לסלוח לבין המצב נפשי. על בסיס ממצאים אלו, החוקרים בחנו האם קיים קשר בין היכולת לסלוח לבין סימפטומים של הפרעת אישיות גבולית.
במחקר השתתפו כ-300 מטופלים ומטופלות אשר מלאו שאלונים אשר כללו נתונים דמוגרפיים, התייחסות לסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית והיבטים הנוגעים ליכולת לסלוח. היכולת לסלוח הוערכה על בסיס חמישה מדדים מרכזיים: היכולת להודות בשגיאות, תחושת קבלת סליחה על ידי האל, תחושת קבלת סליחה על ידי אחרים, היכולת לסלוח לעצמי והיכולת לסלוח לאחרים.
ממצאי המחקר העידו על קיומו של קשר בין היבטים מסוימים של היכולת לסלוח לבין סימפטומים של הפרעת אישיות גבולית.
הממצא הבולט ביותר הדגים את קיומו של קשר בין סימפטומים של אישיות גבולית לבין היעדר יכולתם של מטופלים אלו לחוש כי אחרים סולחים להם. כמו כן, נמצא קשר בין סימפטומים של אישיות גבולית לבין היעדר היכולת של מטופלים אלו לחוש כי האל סולח להם, ולסלוח לעצמם. לא נמצא קשר בין היכולת להודות בטעויות לבין סימפטומים של אישיות גבולית.
Sansone et al (2013) טוענים כי ממצאים אלו משמעותיים עקב שכיחותה של היסטוריית טראומה והתעללות בקרב מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית. הם מציעים כי הממצאים המצביעים על היעדר היכולת לסלוח מלמדים על הדרך בה מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית מעבדים את יחסיהם עם אחרים פוגעניים בעבר ובהווה, כמו גם עם דמויות שאינן פוגעניות. לכן, ממצאי המחקר מצביעים על חשיבות ההתייחסות להיבטים הקשורים ליכולת לסלוח בפרקטיקה הקלינית.
