ד״ר שמואל ויינשטיין
לפניכם הפרק השלישי שכותרתו "המאה הפרוידיאנית" מתוך הספר "פסיכואנליזה מיסטית: ממד הלא־מודע בחכמה, בינה ודעת", באדיבות המחבר ד״ר שמואל ויינשטיין והוצאת בר אילן.
פרק זה עוסק בסקירת ספרות המחקר הפסיכואנליטית מאז הופעתה בתחילת המאה העשרים, היא המאה הפרוידיאנית, ועד רעיונותיהם של פסיכואנליטיקאים בני זמננו שאינם נמנעים מחקירת ההבנה והחוויה המטפיזית ועוסקים ברובד האחדותי של ההוויה האנושית.
בחלק הראשון של הפרק פותח המחבר בסקירת עקרונות החשיבה של הפסיכואנליזה במהלך שלושים שנותיה הראשונות. חלקו השני של הפרק עוסק בגישות ותפיסות פסיכואנליטיות פוסט־פרוידיאניות אשר, לטענת המחבר, חורגות מן המציאות האמפירית והרציונלית אל עבר הרוחני והמיסטי. בתוך כך, מוזכרים רעיונותיו של וילפרד ביון על "ראייה דו־עינית" והיות אחד עם ה־"O", ההבחנה שעורך כריסטופר בולאס בין ייצוגים של הממשי לבין ייצוגים של הפנטזיוני, הצעתו של תיאודור רייק להקשיב באמצעות "האוזן השלישית" לקולות אינטואיטיביים ומיסטיים, ועוד. בחלק ג׳ מציג המחבר את האפשרות לכלול בתוך ההגדרה של אובייקטים פנימיים גם את האובייקט האלוהי, והוא מביא את דבריו של קרל גוסטב יונג אשר תומכים בהנחה זו, אליה מצטרפים גם רעיונותיה של חביבה פדיה לפיהם ניתן לראות באל אובייקט פנימי המתפקד כ"זולתעצמי" ברוח פסיכולוגית העצמי של היינץ קוהוט.
בהמשך, מתייחס ויינשטיין אל תחום הפסיכואנליזה המיסטית כיום. הוא טוען שהפסיכואנליזה מגלה כיום עניין חסר תקדים בדת, בקבלה ובמיסטיקה, ובחלק החמישי של הפרק הוא מציג את העמדה היונגיאנית אשר מאפשרת לראות בלא-מודע רובד תודעתי בעל איכויות ארכאיות וקולקטיביות הרבה יותר מאשר "מיכל" למחשבות, רגשות, פנטזיות ומשאלות שהודחקו, והוא נעזר, לשם כך, גם במושגים שטבע אריך נוימן כגון "ידע ממקור חיצוני" או "ידע חוצני". בחלק השישי ממשיך המחבר לעסוק ברקע החברתי־תרבותי אשר תרם להרחקתם של הרעיונות המיסטיים מהבנת הלא־מודע, וטוען כי "מחסום ההדחקה" מסמל חיץ תפיסתי בין עולם המודע המועדף, המיוצג בתהליכי חשיבה שניוניים (ריאליים ולוגיים), ובין העולם הלא-מודע המיוצג בתהליכי חשיבה ראשוניים, כמו אינטואיציה רוחנית ומיסטיקה. לטענתו, העדפה זו באה לידי ביטוי בעצם המשאלה הפסיכואנליטית המכוננת להפוך את הלא־מודע למודע. למרות זאת, באופן פרדוקסלי דווקא הפסיכואנליזה עצמה היא שהעצימה, באמצעות רעיון האובייקט הפנימי, את המהפכה התודעתית של הבעש"ט (ר' ישראל־בעל־שם־טוב, מייסד החסידות) שהסיטה את מבטו של האדם מאשליית העולם הגשמי אל התפיסה האימננטית והאחדותית לפיה העולם כולו נעלם וכלול באלוהות ו"אין עוד מלבדו". בחלק השביעי של הפרק, מציע המחבר להעמיק את טענתם הנועזת של ג'וזף ברק ודיויד באקאן לפיה הפסיכואנליזה אינה אלא שלוחה חילונית של הקבלה, ולהרחיב אותה אל עבר תורת החסידות. בחלק השמיני והאחרון המחבר מעגן טענה זו באמצעות סקירה שערך הפסיכואנליטיקאי הקנדי דן מרקור אודות תפיסות פסיכואנליטיות שיש להן נגיעה אל שפת המיסטיקה.
האם קיים קשר התפתחותי סמוי בין תורת החסידות והתיאוריה הפסיכואנליטית? בספר "פסיכואנליזה מיסטית", עוסק מחבר הספר, שמואל ויינשטיין, בהשערה כי הפסיכואנליזה ינקה, פיתחה והעשירה רעיונות יסוד מתוך תורת הסוד היהודית, תוך נטרול והסוואה של המרכיב המיסטי שבהם.
מתוך כך, מציע המחבר את הרעיון של "הלא־מודע המטפיזי" אשר מוצג בספר זה כמושג תשתית. מושג זה משמש להרחבת והעשרת עקרונות היסוד הפסיכואנליטיים אל הממד המטפיזי.
החזון אשר מניע את הספר הנוכחי הוא החרבת היסודות להשבתה של המסטיקה אל תפיסת הלא־מודע הפסיכואנליטי, ממנו הודרה. בדומה למנגנון הפסיכואנליטי של הלא־מודע, "הלא־מודע המטפיזי" עוסק בפרשנות של החיבור האנושי־אלוהי ובמינון החשיפה כלפיו. הראשון הוא זה שמארגן את התנהלותנו הנפשית והשני הוא זה שמדריך את חיינו הרוחניים, ברבדים שאינם גלויים לנו.
הרחבת המשמעויות של מושג הלא־מודע אל התחום המטפיזי, עשויה להשפיע גם על גבולות הגזרה של המתודה הטיפולית הפסיכואנליטית. הספר "פסיכואנליזה מיסטית" מציע אפשרות לפרש היבטים רוחניים לא־מודעים מנקודת מבט קלינית, ומתוך כך לאבחן ולהבחין בהתאם גם בין הזיה ואינטואיציה, פנטזיה ואמונה, שיגעון ושפיות, חולי ובריאות.
פסיכולוג קליני, עוסק בטיפול ובהדרכה ולימד במוסדות אקדמיים שונים. בעשור האחרון הוא מוביל את תוכנית לימודי התעודה ״הנרטיב המיסטי: תיקון הנפש על פי החסידות״ במסגרת הקתדרה לחסידות באוניברסיטת בר־אילן, המיועדת לפסיכותרפיסטים המבקשים לשלב בין הקליניקה ובין תורת הנפש החסידית.
