ד״ר סיגל עדן אלמוגי
הפרק השלישי 'חוסן פסיכו-מרחבי' מתוך הספר 'על הביתי והאלביתי: הבית הפסיכו-מרחבי' באדיבות המחברת ד״ר סיגל עדן אלמוגי והוצאת הספרים רסלינג. בפרק זה עוסקת המחברת במשמעויותיו הפיזיות והנפשיות של בית המגורים. הפרק מבוסס על מחקר ועבודה משותפת של מחברת הספר, ד״ר סיגל עדן אלמוגי, יחד עם ד"ר שלי כהן אשר עסקו בהשפעות המרחביות והפסיכולוגיות של מגפת הקורונה על חיי הבית. במסגרת הפרק מוצע המושג חוסן פסיכו-מרחבי, אשר רלוונטי להתמודדות מפני איומים שונים – רפואיים, ביטחוניים ואחרים – תוך התייחסות ייחודית למציאות הישראלית.
מודל החוסן הפסיכו־מרחבי, המוצג במסגרת הפרק הנוכחי, משלב מרכיבים נפשיים וסביבתיים בהתמודדות עם משברים בכלל ועם איום או פגיעה בבית המגורים בפרט. תוך קישור אל ההיבטים המרחביים של בית המגורים, עוסקת המחברת במושגים כמו חוסן פסיכולוגי, חוסן חברתי-קהילתי, חוסן הסביבה הבנויה, כמו גם מודלים של תהליכי אבל ואובדן כגון המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול. על בסיס רקע תיאורטי זה ומחקרן של המחברת ד״ר סיגל עדן אלמוגי וד"ר שלי כהן, מוצגים שלושת שלביו של מודל החוסן הפסיכו-מרחבי. השלב הראשון במודל ממוקד בזיהוי והכרה במצב המשברי – אפקט האלביתי – ובהשלכותיו, הכולל זיהוי של רגשות, כגון חרדה, כעס, חוסר אונים ותחושות של בלבול ואיום. במהלכו, מתארת המחברת שימוש במנגנוני הגנה של פיצול ואת נוכחותם של מרחבים לימינליים (סיפיים). השלב השני ממוקד בעיבוד המשבר ובאובדנה של השגרה המוכרת ושל פרקטיקות מרחביות שאינן יכולות עוד להתקיים. השלב השלישי ממוקד ביצירה של פתרונות פסיכו־מרחביים חדשים באמצעות יצירה של מרחבים פוטנציאליים ומעבריים בבית המגורים ובסביבתו. לאחר הצגת המודל, עוסקת ד״ר עדן אלמוגי באימפליקציות פסיכותרפויטיות של ממדי החוסן הפסיכו־מרחבי והפרעות נפשיות בראי היבטים פסיכו־מרחביים. במסגרתם, מציעה המחברת, כיצד מושג החוסן הפסיכו־מרחבי מסביר התמודדות עם שינויים מטלטלים של מעטפת השגרה היומיומית אשר מעוררים תחושת חירום, סכנה, חשדנות, אי־נחת ואי וודאות.
ספרה של ד״ר סיגל עדן אלמוגי, 'הבית הפסיכו-מרחבי', עוסק במשמעויותיו הנפשיות של בית המגורים. משמעותיות אלו מובנות מתוך מארג אינטרדיסציפלינרי של התיאוריות הפסיכואנליטיות, כמו גם של האדריכלות, התרבות והגיאוגרפיה האנושית.
ספר זה מפתח רשת מושגית תלת-ממדית המתפרשת על פני מספר תחומים ולאורך שני צירים: ציר המרחב וציר הזמן. ציר הזמן מייצג את הבית מתקיים בנפש לאורך החיים; הוא כולל את בית הילדות יחד עם שאר הבתים בהם התגוררנו, ביתנו כיום, ועד הבית האידיאלי המדומיין שאולי יהיה לנו בעתיד. ציר המרחב, מסמן את הבית כמיקום, קירות פיזיים ו"עשיית בית". במפגש בין שני צירים אלו מייצר את ה"מרחב פוטנציאלי" אשר מקיים בתוכו את המציאות הפנימית והחיים החיצוניים גם יחד. הפרטי והציבורי נפגשים ומתלכדים זה בזה, תוך שילוב נקודות מבט ושפות תיאורטיות שונות, ובאופן הזה יוצרים מרחב "פרציבורי".
בית המגורים, על פי המודל הפסיכו-מרחבי, מעצב ונכלל בתוך תבניות נפשיות בלתי-מודעות, עמוקות ובסיסיות המארגנות את החשיבה וההתנהגות, והן קשורות לבית הילדות וליחסי אובייקט מוקדמים. בתוך כך לבית משמעויות שונות ואקטואליות, החל ממקום המשמש כ"סביבה מחזיקה", ועד לתחושות זרות ואלביתיות שמתעצמות במיוחד בעת משבר. מצב הקיצון של האלביתיות מיוצג על ידי היעדרו של הבית, אולם תחושת חסרות בית איננה מתייחסת לחוסר במבנה מגורים לכשעצמו, אלא מתוארת כרובד נסתר של אחרות בתוך הבית ובתוך העצמי.
מתוך הבנות אלו מוצע המושג "חוסן פסיכו-מרחבי" כביטוי ליכולת להתמודד ולהתאים את עצמנו לשינויים בסביבת המגורים בעקבות משבר. בנוסף, מתוך המפגש בין התיאוריה הפסיכואנליטית והפמיניסטית, המחברת עוסקת באופן שבו מרחב הבית מהווה כר פורה למשא ומתן, למאבקים, לקונפליקטים ולהסדרים מגדריים-מרחביים.
ד"ר סיגל עדן אלמוגי היא פסיכולוגית קלינית מומחית מדריכה, ופסיכולוגית שיקומית מומחית. מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. חברה ב- The International Association for Relational Psychoanalysis. חוקרת היבטים בין-תחומיים של משמעויות הבית, תוך חיפוש המשותף והשונה לשפה הפסיכואנליטית, לחשיבה החזותית ולפרקטיקה של חיי היומיום בבית ובסביבת המגורים. מטפלת בקליניקה פרטית.
