אמיר קלוגמן
פרק שבע 'המת החי בגוף' מתוך הספר 'גוף פוגש שפה: קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן' מובא לפניכם כאן במלואו באדיבות המחבר והוצאת רסלינג. ספר זה ראה אור בסדרת ״נרקיסוס – סדרה לפסיכואנליזה, פילוסופיה וחקר התרבות״ בעריכת ענר גוברין.
הפרק הנוכחי עוסק במוות ואובדן דרך ניתוח פסיכולוגי של ספרו של דויד גרוסמן ״נופל מחוץ לזמן״, אשר ראה אור כ-5 שנים לאחר מות בנו של גרוסמן, אורי, במלחמת לבנון השנייה. טקסט זה, סבור קלוגמן, הוא בעל טעינות הקשורה למתח בין המילה והשפה ובין הגוף, כאשר המוות מכונן סוג של חיים או קיום בתוך גוף האָבֵל, כפי שמנסח גרוסמן "יש המהדהד את האין״. מתוך כך, יוצא קלוגמן לנתח סיפור זה מנקודת מבט פסיכונאליטית תוך התייחסות לכתביו של פרויד על אבל ומלנכוליה, כמו גם זו הלאקאניאנית של הגוף המדבר בשפה פרטית משל עצמו.
גם כיום, יותר ממאה ועשרים שנה מאז הולדת הפסיכואנליזה ומחקרו של פרויד בהפרעת ההיסטריה, הגוף המדבר ממשיך להיות תעלומה לא מפוענחת. מה מאפיין את הגוף המדבר? היכן הוא ממוקם ובאיזה מובן הוא מדבר? מה ניתן לומר על אותו רגע חמקמק של מפגש בין גוף לשפה? הגוף מדבר, אך שפתו היא שפה פרטית, אינה השפה הכללית המקובלת.
אמיר קלוגמן מאיר ומחדד את גילוייה של הפסיכואנליזה ביחס לגוף, בהתבסס על סיפוריו של גרוסמן. דמויותיו של גרוסמן מדברות בשלל שפות פרטיות, אליהן מתלווים מופעים ייחודיים וחריגים של הגוף. גיבוריו של גרוסמן – הרץ, מומיק, אהרון ועוד – ממחישים במלוא מובן הגוף את הרעיון ש״זה שיש לו גוף הוא בעל מום״. ציר השפה הפרטית נחקר באמצעות רעיונות משדה הפילוסופיה של הלשון, בעיקר של לודוויג ויטגנשטיין, וציר הגוף המדבר מטופל באמצעות הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן.
ד״ר אמיר קלוגמן הוא פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, חבר בחברה הישראלית לפסיכואנליזה באסכולה הלאקאניאנית החדשה (GIEP-NLS), מעורכי ״פולמוס בישראל״ – כתב עת דיגיטלי לפסיכואנליזה ופוליטיקה מקומית. קלוגמן מרבה לכתוב על הקשר בין פסיכואנליזה וספרות.
