הרצאתו של מר משעני ניתנה מתוך נקודת המבט של מי שעוסק שנים רבות כקורא וככותב בסיפור הבלשי ובדמות הבלש, דמותו של מי שלכאורה דובר אמת אך למעשה משקר. כדוגמא, הביא משעני את עלילותיהם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון, דמויותיו המפורסמות של ארתור קונן דויל. מותו של הולמס היה אמת מוחלטת בעולם הבדיוני במשך עשור, עד שהחליט קונן דויל להשיב את דמותו לחיים. כך, ברגע אחד, פרטי מותו של הבלש אשר סופרו בסיפור קודם - הפכו לבדיה מוחלטת. דרך היחסים הספרותיים בין אמת ושקר טען משעני כי הסיפור הוא המרחב שבתוכו האמת יכולה גם לא להימצא, כי אם להידחות לנצח ולהיות מומצאת שוב ושוב מחדש.
