צוות בטיפולנט
בהקדמה לספרו "Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation" שהתפרסם בשנת 1998, ברומברג מתאר פגישה עם מטופלת, המתקיימת מיד לאחר חופשת הקיץ שלו. ברומברג כמעט ולא אומר דבר בפגישה, מקווה "להיזכר". במהלך הפגישה, המטופלת ציינה כי הוא "נשמע מאוד שקט היום", וברומברג תהה מדוע המטופלת השתמשה בביטוי זה ולא בביטוי "אתה שקט היום". כאשר ניסה ברומברג להבין מה המטופלת חשה, הוא לפתע "ידע" למה היא התכוונה, ולא רק באופן קונספטואלי – למה התכוונה במילותיה, אלא, מאחר ומילותיה כבר לא נשמעו לו עוד זרות - היא כבר לא נחוותה לו כזרה.
באמצעות וינייטה זו, מביא ברומברג את הגישה שלו לתהליך הטיפולי, אך גם את העניין האדיר שלו בתהליכי התקשורת האנושיים ואת הפליאה התמידית שלו מההשתתפות בתהליך הצמיחה האנליטית. הוא גם מביא את התסכול מהניסיון לקרוא לתחושות המתעוררות במהלך הטיפול בשם, ומציין כי הניסיון לקרא בשם לתחושה ("ידעתי באופן חוויתי" או "יצרתי איתה קשר אמפתי"), אינו מרגיש מדויק.
סיכום ההקדמה לספר מובא באדיבות קבוצת שיח לפסיכותרפיה התייחסותית:
לקריאת סיכום ההקדמה - ביטחון וגדילה, דיסוציאציה וקונפליקט, טראומה ותהליך קליני
