הקשר בין אבטלה לבריאות נפשית: סיכום מאמרם של גולדסמית' ודיאט- בטיפולנט

29.04.12

צוות בטיפולנט

פסיכולוגים וסוציולוגים זיהו כבר בתקופת השפל הגדול בארה"ב כי אבטלה גורמת לנזק נפשי ומערערת את המארג החברתי. פסיכולוגים התייחסו לקשר בין אבטלה שלא מרצון לבין בריאות נפשית במספר דרכים, ביניהן התפתחות פסיכוסוציאלית בלתי שלמה (Erikson, 1959), תחושת חוסר אונים הנגרמת מתפיסת היעדר שליטה (Seligman, 1975) וכישלון בהשגת הרווחים הלא כספיים הנלווים לעבודה (Warr, 1987).

Erikson הניח כי אישיות בריאה והתפתחות רגשית בבגרות מבוססות על תחושת האדם כי הוא פועל להעשרת עצמו באמצעות תרומה למשפחתו ולקהילה בה הוא חי. בהיעדר תנאים אלו הערך העצמי נתון בסכנה באופן שמעורר חרדה וספקות עצמיים. Seligman טען כי תחושת חוסר אונים מתעוררת כאשר אנשים מאמינים כי יש להם השפעה מועטה בלבד על מאורעות משמעותיים בחייהם כהשגת עבודה משמעותית. לטענתו, חוסר אונים ממושך יכול להוביל לדיכאון. Jahoda טען כי אבטלה היא הרסנית מבחינה פסיכולוגית מאחר והיא מונעת מהאדם רווחים משניים הנלווים לעבודה כסדר יום מובנה, חוויות משותפות עם קולגת וביסוס סטטוס חברתי.

אחת התפיסות הנפוצות היא שתגובה למאורעות מלחיצים, כאבטלה, מתנהלת במספר שלבים. השלב הראשון מאופיין בתחושת הלם במהלכו האדם עדיין אופטימי ולא חש שבור. ככל שהאבטלה מתמשכת, האדם הופך פסימי, סובל ממצוקה ניכרת ולבסוף הופך פאטאלי לגבי הסיטואציה ומסתגל אליה בלית ברירה. בהתאם, מובטלים לאורך זמן צפויים לסבול מפגיעה בבריאות הנפשית על רקע העלייה ברמות החרדה, התסכול, האכזבה, הניכור והדיכאון. רגשות אלו עשויים להיות עוצמתיים במיוחד בקרב מובטלים אשר אחראיים לפרנסתם של בני משפחה נוספים ובקרב אלו שחוו עצמם כמצליחים ובעלי יכולת בתחומים דומים כבית הספר או עבודות קודמות. כך, הורים ובעלי השכלה גבוהה נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לפיתוח תגובות פסיכולוגיות שליליות בעקבות אבטלה. יחד עם זאת, קיימים גורמים ממתנים להשפעות האבטלה וביניהם קבלת תמיכה מבני זוג, משפחה, אחים, ילדים בוגרים וחברים.

חוקרים מדיסציפלינות שונות בתחום החברתי סיפקו עדויות מקיפות לקיום הקשר בין אבטלה להיבטים שונים של הבריאות הנפשית. עם זאת, הם זיהו את האפשרות לקשר סיבתי הפוך בו בריאות נפשית לקויה היא הגורם לאבטלה. מספר חוקרים ניסו לבחון שאלה זו באמצעות מחקר של אנשים אשר הפכו מאנשים עובדים למובטלים. התוצאות, אשר תומכות בקשר בין אבטלה לירידה בבריאות הנפשית, אינן מספקות עדות לקיומו של קשר סיבתי מאחר וייתכן שדבר מה אשר חמק מעיניהם של החוקרים עשוי היה להשתנות לפני פרוץ האבטלה ולהביא לירידה בבריאות הנפשית, כאכזבה ממקום העבודה או בעיות בריאות בלתי צפויות.

במחקר שערכו המחברים לאחרונה יושמה אסטרטגיה מחקרית חדשה אשר התבססה על הגבלת אנליזת הנתונים לנבדקים אשר דיווחו על כך שלא התמודדו עם בעיות נפשיות ב-52 השבועות הקודמים למחקר. זאת, במטרה לצמצם את הסבירות לכך שהפרעות נפשיות הן שגרמו לאבטלה ובמטרה לאפשר לחוקרים להתייחס באופן ספיציפי להשפעת האבטלה על אנשים בעלי בריאות נפשית טובה קודם לתקופת האבטלה. אסטרטגיה נוספת שננקטה כללה חלוקה של הנבדקים לשלוש קבוצות בהתאם להיסטוריית האבטלה שלהם ב-52 השבועות שקדמו למחקר: נבדקים שהיו מובטלים לאורך התקופה כולה, נבדקים שהיו מובטלים לזמן קצר (פחות מ-26 שבועות) ונבדקים שהיו מובטלים לזמן ממושך (יותר מ-26 שבועות). זאת, במטרה לבחון את ההיפותיזה כי השפעותיה השליליות של האבטלה מתעצמות ככל שתקופת האבטלה מתארכת.

תוצאות המחקר אפשרו להניח קשר של סיבתיות בין אבטלה לפגיעה בבריאות הנפשית באופן סביר יותר ביחס לתוצאותיהם של מחקרים קודמים:

התוצאות הצביעו על כך שאבטלה ממושכת היא בעלת אפקט שלילי משמעותי יותר על הבריאות הנפשית ביחס לאבטלה קצרת טווח.
ההשפעות השליליות נמצאות משמעותיות במיוחד בקרב האוכלוסיה השחורה והלטינית.
תקופת אבטלה קצרה לא פגעה באופן משמעותי בבריאות הנפשית.
בעלי השכלה גבוהה סבלו פגיעה רגשית משמעותית יותר מאבטלה ממושכת.

לסיכום, גוף הידע שנבנה עד כה מצביע על כך שהתעלמות ממחירים בריאותיים מביאה להערכת חסר של מחיריה הנפשיים של אבטלה ממושכת. בהתאם, המדיניות החברתית צריכה להתמקד הן במניעת אבטלה והן בבניית מערכת תמיכה למתמודדים עם אבטלה ממושכת.