10/10/25
כאשר שמחת תורה מעבר לפינה, ובצל ציון שנתיים לאירועי השבעה באוקטובר, קשה להאמין כי אנו עדיין מוצאים עצמנו במפגש כה תדיר וקשה עם טראומה ואובדן בעקבות אותה שבת שחורה והמלחמה המתמשכת שפרצה בעקבותיה.
גם בחלוף הזמן, הכאב חי ונוכח ומחייב אותנו, כחברה וכאנשי טיפול, לחפש ללא הרף אחר כוחות, תחושת משמעות ותקווה. הגיליון הנוכחי מוקדש להתבוננות בתנועה עדינה זו שבין השבר הטראומטי להתמודדות וצמיחה.
המאמרים וההרצאות המובאים לפניכם מציגים מודלים טיפוליים רלוונטיים לעבודה הקלינית עם נפגעי המלחמה, ומציעים דרכים למצוא עוגנים של כוח ונחמה, אשר עשויים לאפשר לנפש להצמיח מתוכה נתיבי ריפוי חדשים.
נפתח עם שיחה בה השתתפו נשות קיבוץ ניר עוז – הדר בר, ליאת אצילי וזיו שלו, אשר ניתנה תחת הכותרת – "נשות ניר עוז משוחחות על טראומה, התמודדות ותקווה", בהנחייתו של ד"ר בעז שלגי ובמסגרת יום העיון "מבין השברים: טראומה, התמודדות ותקווה" מטעם מכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו. המשתתפות תיארו את שעברו בשבעה באוקטובר ולאחריו, ושיתפו בקשיים שחוו ובדרכי ההתמודדות. בדבריהן, התייחסו למשמעות העשייה למען הסביבה, כוחה של הקהילה וכן לשברים ולשינויים בתפיסת המציאות שלהן מאז השבת השחורה.
נמשיך עם הרצאתה של פרופ' שרון זיו ביימן – "פתאום קם מקצוע ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת: על פעולת קהילת הפסיכותרפיה מאז ה-7 באוקטובר" אשר ניתנה במסגרת אותו יום עיון, שנערך לרגל השקת הספר "מבין השברים: טראומה, התמודדות ותקווה", בעריכתם של ד"ר בעז שלגי ופרופ' זיו ביימן. תוך שילוב קטעים אשר התפרסמו בתקשורת, התייחסה פרופ' זיו ביימן ליכולתם של משפחות הנופלים ונפגעי המלחמה לקום מבין השברים, ותיארה כיצד הספר עוסק בניסיון למצוא כוחות ודרכי פעולה מתוך הטראומה גם במרחבי הטיפול הנפשי.
נעבור להרצאתה של יעל סנדלר דופט, "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, איך החיטה צומחת שוב? – טראומה, אובדן ותקווה באומנת קרובים" אשר ניתנה במסגרת יום העיון "יש לי סיכוי להינצל: טראומה, כאב, אובדן, התמודדות וריפוי, בצל ה-7.10 ובכלל, לזכר עו"ס לילך קיפניס" מטעם ארגון אור שלום ומכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו, ובהנחייתה של סטייסי יהושע. בהרצאתה, התמקדה סנדלר דופט באומנת קרובים על רקע האובדן והטראומה של אירועי ה-7.10, והתייחסה לאפשרות של צמיחה פוסט-טראומטית במצבים מורכבים אלה.
נמשיך עם הרצאתם של ד"ר רות מלקינסון ופרופ' שמשון רובין – "טראומה או אבל: הערכה והתערבות בעקבות אובדן טראומטי" אשר התקיימה מטעם המעבדה הבינלאומית לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי של בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. הדוברים הציגו רקע תיאורטי בתחום והתייחסו למושגי ליבה מרכזיים כמו 'יגון אקוטי מסתגל' ו'אובדן טראומטי'. בהמשך לדברים, הוצג המודל הדו-מסלולי לטיפול באובדן ושכול ותוארו השינויים התרפויטיים הרצויים על בסיסו.
נעבור למאמר מאת ד"ר אביטל גרשפלד ליטוין – "מודל התערבות אינטגרטיבי לצמצום וטיפול בהפרעת אבל מתמשך". במאמרה, מציגה ד"ר גרשפלד ליטוין מודל אינטגרטיבי המיועד הן לטיפול במצבים של אבל מורכב והן לצמצום הסיכוי להתפתחות ההפרעה. לפי מודל זה, על המטפל לסייע למטופל לנוע בתנודות בין תהליך הממוקד באבל לבין תהליך הממוקד בהתארגנות המחודשת לחיים. כמו כן, מפורטות תמות הליבה של הטיפול.
נמשיך עם הרצאתה של פרופ' אילנית חסון אוחיון – "פרוטוקול אינטגרטיבי מובנה לעבודה עם אבל ואובדן – סקירה תיאורטית וכלים" אשר ניתנה בראשית המלחמה, בהנחייתה של פרופ' שרון זיו ביימן ומטעם מכון מפרשים במכללה האקדמית ת"א-יפו. פרופ׳ חסון אוחיון הציגה גישה טיפולית אינטגרטיבית לטיפול באבל ואובדן הנקראת –Narrative Reconstruction, והתייחסה ליתרונות הטיפוליים של הפרוטוקול, וכן לאתגרים של יישומו בהקשר של אירועי השבעה באוקטובר.
נסיים עם מאמרה של פרופ' מירב רוט – "יום השנה לשבעה באוקטובר: אבל מורכב מעל תהום צהובה" אשר נכתב בחלוף שנה לאירועי השבת השחורה, אך למרבה הצער נותר רלוונטי לא פחות גם כיום, בחלוף שנתיים. בכתיבתה, דנה המחברת באתגרים הטיפוליים הייחודיים אשר יכולים להופיע בקליניקה סביב יום השנה לשבעה באוקטובר, ומציעה מספר עוגנים עליהם ניתן להישען כדי לאושש את כוחותינו למול האתגרים הרבים בתקופה הנוכחית.
