פרופ' בולאס
ב-20.2.2015 התקיים יום העיון ממשיכי ויניקוט - מסוד חאן וכריסטופר בולאס, אשר בעקבותיו פורסם מכתבה של נטעלי שלוסר מכתב לג'ונתן: תגובתה של נטעלי שלוסר ליום העיון ממשיכי ויניקוט - מסוד חאן וכריסטופר בולאס. להלן תגובתו של פרופ' בולאס למכתב, בעברית ובאנגלית.***
המאמרים שפורסמו על ידי בטיפולנט ביום 09.03.15 (סקירת יום העיון ממשיכי ויניקוט - מסוד חאן וכריסטופר בולאס) וביום 31.03.15 (מכתב לג'ונתן: תגובות של נטעלי שלוסר ליום העיון ממשיכי ויניקוט - מסוד חאן וכריסטופר בולאס) כוללים האשמות שקריות ופוגעניות ביחס לעבודתי ואודות מטופל שלי לשעבר אשר הועלו במהלך יום העיון המוזכר לעיל אשר התקיים ב-20.2.25 בתל אביב בחסות תולעת ספרים הוצאה לאור.
מאחר ובטיפולנט מיועד למומחים בתחום הבריאות הנפשית כמו גם לציבור הרחב, זוהי לא הפתעה שאני, כקלינאי בריאות הנפש, לא יכול להשיב באופן פומבי להאשמות המופנות כלפי עבודתי עם מטופל לשעבר משום שבמהלך כזה אפגע בחיסיון מטפל-מטופל (מה שמפר את חוקי הפרקטיקה בבריטניה ובארה"ב ולמעשה מהווה עבירה פוטנציאלית בשתי הארצות).
המקום המתאים עבור אדם כלשהו להפנות נגדי תלונה - או כלפי פסיכואנליסט כלשהו אשר חבר באגודה הפסיכואנליטית הבריטית - הוא בוועדת האתיקה של האגודה הפסיכואנליטית הבריטית. אין תקופת התיישנות על פי דין בנושא, כפי שנטען באופן כוזב, ואני מזמין כל אדם שנגרם לו נזק להגיש תלונה נגדי במקום המתאים לכך. יש לציין כי ועדת האתיקה לא מארגנת "שיחה" בין מתלונן לבין הנתבע: הם חוקרים רק האשמה של פעילות שאיננה אתית וממשיכים משם.
המאמרים מתייחסים לספרי "צילו של האובייקט". כל הדוגמאות הקליניות מוסוות ולא ניתן לזהות אף איש בספר זה. זה לא מונע מאף אחד לדמיין שחבר או קרוב משפחה נוכח בספר, אז אין לי כל יד בדבר. יתרה מכך, הדמות "ג'ונתן" בספר היא שוות ערך לשם "אנונימי" ומייצגת לפחות שישה אנשים שונים על פני שלושה פרקים שבהם "ג'ונתן" מופיע. אכן, השתמשתי בהסוואה זו במאמר מוקדם יותר שהוגש לכתב עת צרפתי במרץ 1976, אשר פורסם בסתיו של אותה שנה, וש"ג'ונתן" לא מופיע בשם זה בצילו של האובייקט.
זה יהיה יום עצוב לפסיכואנליסטים ומומחים לבריאות הנפש אם קלינאים לא יוכלו לקשר את התיאוריות שלהם במחשבה, בהוויה ובקשר עם הפרקטיקה שלהם. מקובל בכתיבה הפסיכואנליטית בבריטניה לכלול קטעים קליניים כך שהקורא יוכל לראת את הקשר בין התיאוריה ופרקטיקה. אכן, פרקטיקה משתלבת לתוך תיאוריה. אחרת עולם בריאות הנפש יישאר גדוש בתיאוריות מסתוריות עם מגבלות עצמיות אשר אינן קוהרנטיות ומשאירות את העוסקים במלאכה בעלטה במקרה הטוב, אבל במקרים הגרועים מהופנטים כחברי כת שבדרך כלל נשענת על דמות כריזמטית שחוסר יכולת ההבנה שלה הופכת למדד ביחס לגדולתה.
באשר למקוריות הרעיונות שלי, קוראים יוכלו בקרוב לשפוט בעצמם. שמרתי "מחברות" אשר יפורסמו כ"כריסטופר בולאס: מחברות 1974-2014" בשנת 2017 או בתחילת 2018 והקוראים ימצאו שרעיונות המפתח שלי עוצבו בסוף 1975, לרבות המושג "אובייקט מעוצב מחדש".
לבסוף, זוהי טרגדיה אמיתית, להשקפתי, עבור כל אנליזנט של כל פסיכואנליסט באשר הוא, להיות מזוהה באופן שגוי על ידי אדם אחר, בייחוד אם פעולה זו יוצרת סוג של משפט לאחר מותו או מותה על ידי אנשים אחרים שנוטרים טינה או פועלים בשם החברות. נפטר שעבר פסיכואנליזה הוא בעל זכות מלאה לפרטיות שקיימת גם אצל אלה שעודם בחיים. כל הפרה של זכות זו לחשאיות היא, בעיניי, פגיעה רוחנית מהסוג העמוק ביותר.
אני מעריך את ההזדמנות שניתנה לי על ידי בטיפולנט לפרסם מכתב זה, שיהיה הפעם היחידה - מחוץ לוועדת האתיקה המתאימה או לבית המשפט - שבה אתייחס באופן כלשהו למקרה ספציפי זה. אני מתנצל בפני הקוראים שעשויים לראות בכך הזדמנות ל"שיחה", בייחוד בהתחשב במטרה של בטיפולנט, אך אם ההצהרה שלעיל הייתה בעלת היגיון כלשהו זו לא יפתיע שאינני יכול ליטול חלק בדיון ציבורי כלשהוא.
***
Ladies and Gentlemen
Articles published by Betipulnet on 09.03.15 (Review of the Winnicott Heirs Seminar--Masud Khan and Christopher Bollas) and on 31.03.15 (Letter to Jonathan: Response by Netali Schlosser to the Winnicott Heirs Symposium--Masud Khan and Christopher Bollas) contain damning and false allegations about my work and about a former patient of mine that were raised during the reviewed symposium held in Tel Aviv on the 20th of February 2015 sponsored by Bookworm Press.
As Betipulnet is for mental health professionals, as well as the general public, it will come as no surprise why I, as a mental health clinician, cannot respond in public to any allegations made against my work with any presumed former patient as to do so breaches patient-analyst confidentiality (which violates the standard of practice in the UK and the USA and is also potentially a criminal offense in both countries).
The appropriate place for anyone to lodge a complaint against me--or any psychoanalyst who is a member of the British Psychoanalytical Society--is with the Ethics Committee of the British Psychoanalytical Society. There is no statute of limitations as has been falsely alleged, and I invite any aggrieved person to proceed to make a charge against me at the appropriate place. It should be noted that the Ethics Committee does not arrange "a conversation" between a complainant and a plaintiff: they only investigate a charge of unethical conduct and proceed from there.
The articles refer to my book The Shadow of the Object. All clinical samples are disguised and no one is identifiable in this book. This does not prevent anyone from imagining a friend or family member to be in the book, but this I cannot help. Further, the figure "Jonathan" in the book is akin to the name "Anonymous" and represents at least six different people over three chapters in which "Jonathan" appears. Indeed, I used this disguise in an earlier essay submitted to a French journal in March of 1976, published in the Autumn of that year, and, that "Jonathan" does not appear under that name in The Shadow of the Object.
It would be a sad day for psychoanalysis and mental health professions if clinicians cannot link their theories of the mind, being, and relating to their practice. It is usual for psychoanalytical writing in Great Britain to include clinical vignettes so that readers can see the link between theory and practice. Indeed of practice working its way into theory. Otherwise the mental health world would be left to arcane theories of the self bordering all too often on the incoherent, leaving practitioners at best just bewildered but in the worst of times mesmerized into membership of a cult usually built around a charismatic figure whose incomprehensibility becomes the measure of his or her divinity. As to the originality of my ideas, readers will soon be able to judge for themselves. I have kept "notebooks" which will be published as Christopher Bollas: Notebooks 1974-2014 in 2017 or early 2018 and readers will find that my key ideas are already formed by late 1975, including the concept of the "transformational object".
Finally, it is a profound tragedy, in my view, for any former analysand of any psychoanalyst to be falsely identified by anyone, especially if such an action constitutes a sort of trial after his or her death by either people bearing enmity or acting in the name of friendship. A deceased analysand has every right to that privacy that exists for those who are alive. Any violation of that right to confidence is, in my view, a spiritual violation of the most profound kind.
I appreciate the opportunity given to me by Betipulnet to publish this letter which will be the only time--outside a proper Ethics Committee or a court of law--in which I will make a comment on this particular matter. I apologize to those readers who might see this as an occasion for "conversation", especially given the purpose of Betipulnet, but if the above statement has made sense then it will be no surprise why I cannot take part in any such public debate.
