תפריט נגישות
חיפוש

Autism Spectrum Disorder - תסמונת הקשת האוטיסטית

במשך מאות שנים זכו "השוטים הקדושים" למעמד של כבוד ויראה. הם היו פטורים מכללי הנימוס הרגילים, ולהתנהגותם הייחודית ניתנה משמעות מיסטית. החזרתיות הסטריאוטיפית של פעולותיהם הפכה לאגדה, ותמהוניותם העידה על כוחות מיוחדים ויכולת ניבוי.

אפיונים אלה תוארו כאוטיזם בתקופה המודרנית, והגדרת התסמונת מיוחסת לליאו קאנר ולמאמר "הפרעות אוטיסטיות בקשר רגשי" שפירסם ב-1943. בימינו אנו יודעים כי התסמינים הנתפסים כסממנים לאוטיזם נמצאים במידה שונה בקרב אנשים שונים, ולכן מקובל להתייחס לתופעת האוטיזם כקשת רחבה, בשם "תסמונת הקשת האוטיסטית". כיום במקביל לתפיסת תסמונת הקשת האוטיסטית כהפרעה התפתחותית, קיימת גם תפיסה הרואה באוטיזם תרבות ייחודית, בעלת משמעות וזכות קיום כשונה אך לגיטימית.

תסמינים קליניים של תסמונת הקשת האוטיסטית

תסמונת הקשת האוטיסטית היא הפרעה התפתחותית מקבוצת הפרעות ההתפתחות הנרחבות (PDD), המאופיינת בקשיים בתקשורת, ובצמצום מערכות היחסים עם בני אדם ועם העולם. התסמינים האוטיסטיים הם רבים ורחבים, ובאים לידי ביטוי בדפוסי התנהגות ותקשורת בתחום החברתי, הרגשי והקוגניטיבי. הילד או המבוגר המתמודד עם תסמונת הקשת האוטיסטית נראה מנוכר ואדיש לרגשות וקשרים בין אישיים. אצל תינוקות אפשר לשים לב לחוסר תגובתיות, העדר קשר עין, דלות במימיקה ורתיעה או אדישות למגע. 

עם ההתבגרות, הילד לא מפתח קשרי חברות ומשחק, והשימוש בשפה נעדר או דל, חזרתי וחסר יכולת הפשטה. תסמונת הקשת האוטיסטית מאופיינת בהצמדות נוקשה לדפוסים מוכרים ולסביבה מוכרת: ישנה נטייה לפעילות קבועה וחזרתית, לעיתים בעלת אופי טקסי, והפגנת חרדה והתנגדות לשינויים בסביבה. חשוב לדעת ולהבין כי ישנם גם אנשים על הקשת האוטיסטית בעלי תפקוד גבוה ואינטיליגנציה גבוהה, המצליחים להשתלב במסגרות לימודים ותעסוקה, לפתח מומחיות בתחומי עניין ייחודיים, ולהגיע להישגים יוצאי דופן בתחומי מחקר מדעיים.

שכיחות ההפרעה

כ-1% מהאוכלוסיה מאובחנים בהפרעה, כאשר השכיחות דומה בילדים ובמבוגרים. ההפרעה קיימת מלידה, וניתן לזהותה לפני גיל 3. כ-70% מהמתמודדים עם תסמונת הקשת האוטיסטית לוקים בפיגור ברמות שונות וכ-25% מפתחים אפילפסיה לקראת גיל ההתבגרות.

אבחנת תסמונת הקשת האוטיסטית לפי ה-DSM

A. פגיעה עקבית בתקשורת חברתית ואינטראקציה חברתית, הנראית במצבים והקשרים רבים, כיום או בעבר, כפי שבא לידי ביטוי להלן (הדוגמאות לצורך הבנה בלבד ואינן ממצות):

1. פגיעה בהדדיות חברתית רגשית, בטווח שבין, לדוגמה, גישה חברתית אבנורמלית וכישלון באינטרקציה הדדית נורמלית במהלך השיחה, לרמה מופחתת של שיתוף בעניין, ברגשות או באפקט, ועד לכישלון ליצור או להגיב לאינטרקציה חברתית.

2. פגיעה בתקשורת הלא מילולית המשמשת לאינטראקציה חברתית, בטווח שבין, לדוגמה, מתקשורת אינטגרטיבית דלה, מילולית ולא מילולית; אבנורמליות בקשר עין ושפת גוף או פגיעה בהבנה ובשימוש במחוות; ועד להיעדר מוחלט של הבעות פנים ותקשורת לא מילולית.

3. פגיעה בהתפתחות, אחזקה והבנה של מערכות יחסים וקשרים, בטווח שבין, לדוגמה, קושי בהתאמת ההתנהגות לקונטקסטים חברתיים מגוונים; לקשיים בשיתוף משחק דימיוני או ברכישת חברים; ועד להיעדר עניין בחברים בני אותו גיל.

B. דפוסים חזרתיים מוגבלים של התנהגות, עניין או פעילויות, שבאים לידי ביטוי על ידי לפחות שניים מהבאים, כיום או בעבר (הדוגמאות לצורך הבנה בלבד ואינן ממצות):

1. תנועות מוטוריות חזרתיות או סטראוטיפיות, שימוש בחפצים, או דיבור (לדוגמה סטראוטיפים מוטוריים פשוטים, יישור משחקים או הפיכת חפצים, אקולליה וביטויים ייחודיים).

2. התעקשות על אותו דבר, חוסר גמישות בדבקות לשגרה, או דפוסים טקסיים של התנהגות מילולית או לא מילולית (לדוגמה, מצוקה קיצונית בעת שינויים קטנים, קשיים עם מעברים, דפוסי חשיבה נוקשים, טקסי ברכת שלום, צורך לבחור באותה דרך או לאכול את אותו האוכל כל יום).

3. נושאי עניין מקובעים, מוגבלים מאוד שהם אבנורמליים באינטנסיביות או בהתמקדות בהם (לדוגמה, התקשרות חזקה ומוגבלת לאובייקטים לא רגילים או התעסקות והתעקשות על נושאי עניין אלה).

4. תגובתיות יתר או חוסר תגובתיות לגירויים חושיים או עניין לא רגיל בגירויים חושיים בסביבה (לדוגמה, אדישות נראית כלפי כאב או טמפרטורה, תגובה מתנגדת לצלילים או טקסטורות ספציפיים, הרחה או נגיעה מוגזמת באובייקטים, התעניינות ויזואלית באורות או בתנועה).

⦁ הערה: רמת החומרה על הקשת האוטיסטית משתנה. לכן יש לציין חומרה נוכחית: רמת החומרה מבוססת על הרמה בה התקשורת החברתית פגועה ומוגבלת, וכן על מידת החומרה של הדפוסים החזרתיים של ההתנהגות.

C. הסימפטומים חייבים להיות נוכחים בתקופת ההתפתחות המוקדמת (אך ייתכן כי לא יבואו לידי ביטוי מלא עד שהדרישות החברתיות מהילד יעברו את היכולת המוגבלת או שיוסוו על ידי אסטרטגיות שיילמדו בשלב מאוחר יותר בחיים).

D. הסימפטומים גורמים לפגמים משמעותיים קלינית, בתחומים החברתי, התעסוקתי או בתחומים אחרים החשובים לתפקוד הנוכחי.

E. הפרעות אלה אינן מוסברות טוב יותר על ידי חוסר יכולת אינטלקטואלית (הפרעה של התפתחות אינטלקטואלית) או איחור התפתחותי כללי. חוסר יכולת אינטלקטואלית והפרעת הקשת האוטיסטית לעתים קרובות ואף קורות במקביל; על מנת לערוך אבחנה מבדלת ו/או לתת אבחנה של קו-מורבידית (אבחנה לשתי המחלות יחד) של חוסר יכולת אינטלקטואלית והפרעת הספקטרום האוטיסטי, התקשורת החברתית צריכה להיות מתחת למצופה ברמת ההתפתחות הכללית.

גורמים להפרעה

למרות הראיות המחקריות והגורמים הרבים הנחקרים, הסיבה לתסמונת הקשת האוטיסטית אינה ידועה, וייתכן ומדובר בשרשרת גורמים היוצרים יחד פגיעה משמעותית. בעבר קושרה תסמונת הקשת האוטיסטית להתעללות או הזנחה הורית, אך כיום ידוע כי אין בסיס לרעיונות אלו וכי הם שגויים מיסודם.

גורמים נוירולוגיים וביולוגיים: למרות היעדרו של גורם סיבתי חד משמעי לתסמונת הקשת האוטיסטית , ישנם ממצאים שונים, הקושרים את תסמונת הקשת האוטיסטית לפגיעה במערכת העצבים ולנזק מוחי אורגני. כמו כן, ישנה תיאוריה המדברת על שיבושים במערכת הדופאמין במוח וריכוז גבוה של סרוטונין. מחקר חדש מצביע על הקשר בין פגיעה בתאים וויזואלים-מוטוריים במערכת העצבים, המכונים "תאי מראה" לבין היכולת לחקות התנהגות ולהשתלב בקשרים חברתיים.

גורמים טרום לידתיים: פגמים מולדים האופייניים לתסמונת הקשת האוטיסטית נמצאו קשורים לסיבוכים בהריון ולזיהום נגיפי, במיוחד בטרימסטר הראשון. כמו כן, ישנן ראיות למקרים של חוסר התאמה בין המערכת החיסונית של האם לזו של העובר, הפוגעת בהתפתחות העובר.

גורמים גנטיים: נראה כי לתסמונת הקשת האוטיסטית בסיס גנטי משמעותי: 2% - 4% מאחיהם של ילדים עם תסמונת הקשת האוטיסטית מתגלים אף הם כאוטיסטים- פי 500, בערך, מהשכיחות בכלל האוכלוסייה, ומחקרי תאומים מצביעים על קירבה משפחתית כמגבירה את הסיכון ללקות בתסמונת הקשת האוטיסטית ובלקויות קוגניטיביות נוספות. 

טיפול בתסמונת הקשת האוטיסטית

ישנן שיטות טיפול רבות ושונות, המותאמות לצרכיו ויכולותיו הספציפיות של האדם הסובל מתסמונת הקשת האוטיסטית. טיפול בתסמונת הקשת האוטיסטית צריך להיות אינטנסיבי ויומיומי, ודורש שיתוף פעולה ותיאום בין הגורמים המטפלים. הטיפולים כוללים שיפור של מיומנויות שונות - חברתיות, קוגנטיביות ורגשיות. תמיכה וייעוץ להורים ולמשפחה חיוניים אף הם, כמו גם מעורבותם בטיפול. אחת ממטרות הטיפול היא שילוב בקהילה, במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות.

טיפול התנהגותי: השיטה מתמקדת בשינוי דפוסי התנהגות בלתי יעילים וחיזוק התנהגות רצויה. זוהי דרך עבודה המדגישה את ההיבט החברתי, ודורשת שיתוף פעולה מצד המשפחה וכלל הגורמים המטפלים. השיטה ההתנהגותית הידועה כיום הינה ABA.

טיפול בשיטת גרינשפאן: מתמקדת בזיהוי הקשיים התפקודיים והרגשיים הספציפיים, ובבניית תוכנית טיפולית המערבת את המשפחה והסביבה המטפלת. הגישה מבוססת על ההנחה שאינטראקציה עם אנשים חיונית להתפתחות הילד, ומתמקדת בעבודה פרטנית ובניסיון ליצור קרבה רגשית וקשר חיובי.

טיפול תרופתי: אין טיפול תרופתי מקובל ושכיח לגמרי לתסמונת הקשת האוטיסטית, אך שימוש בתרופות יכול לסייע בהקלה על תופעות של אגרסיה, התקפי זעם, התנהגויות של פגיעה עצמית, התנהגות חזרתית כפייתית והיפראקטיביות. התרופות יהיו בד"כ מסוג אנטי דיכאוניות או אנטי פסיכוטיות. יש לציין כי מחקרים עדכניים מבוצעים כיום בתרופות שונות שנועדו לסייע באופן ייחודי למטופלים על הקשת האוטיסטית.

טיפול בבעיות שפה ותקשורת: עבודה עם קלינאי תקשורת יעילה לקידום ההבנה והשימוש בשפה, כמו גם בתקשורת לא מילולית.

טיפולי עזר: ריפוי בעיסוק וטיפולים באומנויות, בבעלי חיים ובמוסיקה, בהתאם לנטיות של האדם, מסייעים בשיפור יכולת הפעולה והיכולות הרגשיות. עבור אוטיסטים שתפקודם גבוה יותר נבדקת היום האפשרות שטיפול התנהגותי-קוגניטיבי יכול לסייע.


ביבליוגרפיה

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

אוטה פרית' "אוטיזם- פשר החידה" מאנגלית: נורית לוינסון. ספריית פועלים, תל אביב, 1997

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1997) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition.

Justin H.G. Williamsa, Gordon D. Waiterb, Anne Gilchristc, David I. Perrettd, Alison D.

Murrayb and Andrew Whitend, "Neural mechanisms of imitation and ‘mirror neuron' functioning in autistic spectrum disorder" Neuropsychologia Volume 44, Issue 4, 2006, Pages 610-621.

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.

תחומי מומחיות: