הפרעת דה פרסונליזציה/דה ריאליזציה נכללת במשפחת ההפרעות הדיסוציאטיביות, ומאופיינת בחוויות של חוסר ממשות או ניתוק מהעצמי או מהעולם ומהסביבה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תסמינים קליניים, גורמים וטיפול בדה פרסונליזציה/דה ריאליזציה.
רבים מאיתנו חווים רגעים במהלך חיינו בהם יש לנו תחושה כי המציאות מסביבנו היא "כמו חלום", כאילו אנו מתבוננים על הסיטואציה מהצד, או חשים ניתוק או זרות ביחס לגופנו או למחשבותינו. תחושות אלה שכיחות באופן כללי, ובמצבי מצוקה ואירועים טראומטיים בפרט, אך כאשר הן חוזרות על עצמן או מתמשכות, ופוגעות באופן משמעותי בתפקוד, יכול להיות כי מדובר בהפרעת דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה הנכללת במשפחת ההפרעות הדיסוציאטיביות.
תסמינים קליניים
הפרעה זו כוללת חוויות משני סוגים:
דה פרסונילזציה – חוויות של חוסר ממשות או ניתוק מהעצמי כולו או מחלקים בו. האדם יכול לחוש מנותק מהוויתו המלאה או מהיבטים מסוימים בה כרגשות, מחשבות, הגוף או חלקים בו, ותחושות הגוף. לעתים ישנה תחושה מופחתת של בעלות על העצמיות (כגון תחושת רובוטיות או אוטומטיות, תחושה של חוסר שליטה על הדיבור והתנועה). לעתים אדם חש כי הוא מפוצל, כאשר חלק אחד צופה מבחוץ על המתרחש וחלק אחר פועל (במצב קיצון, מכונה מצב זה "חוויה חוץ גופית"). פעמים רבות כוללות חוויות אלה שינויים בתפיסה, עיוות של תחושת הזמן, אלחוש רגשי או גופני ועוד.
דה ריאליזציה – חוויות של חוסר ממשות או ניתוק מהעולם ומהסביבה. תחושות אלה יכולות להיות מופנות לאנשים, אובייקטים, או לסביבה כולה. האדם יכול לחוש כי הוא נמצא בערפל, בתוך חלום או בועה, או כאילו ישנו מעטה או חומת זכוכית המפרידות בינו ובין העולם. הסביבה יכולה להיחוות כמלאכותית, חסרת צבע או חיים, מעוותת או בלתי מוכרת. חוויות אלה כוללות לרוב עיוותי ראייה (לדוגמא, ראיית ערפל, שדה ראייה רחב או מצומצם מהרגיל, ראייה דו-מימדית או שטחית, חדות גבוהה או ראיית תלת-מימד מוגזמת, ועוד). יכולות להתרחש גם הפרעות שמיעה, במהלכן קולות או צלילים מושתקים או מוגברים.
ההפרעה יכולה להופיע בצורה של אפיזודות נבדלות זו מזו, תסמינים רציפים, או מהלך אפיזודי אשר הופך למתמשך. משך אפיזודה יכול לנוע מקצרה (שעות או ימים) לממושכת (שבועות, חודשים או שנים). הגיל הממוצע להתפרצות ההפרעה הוא 16, אף כי היא יכולה להופיע כבר בילדות. מיעוט מהמדווחים אינו יכול לזכור זמן קודם להופעת התסמינים. מנגד, מיעוט חווה התפרצות ראשונה אחרי גיל 25, והתפרצות בעשור הרביעי או מאוחר יותר נחשבת לנדירה ומצריכה בירור רפואי מעמיק במיוחד לאיתור של מצבים רפואיים העלולים להימצא בבסיס התסמינים (למשל פגיעה מוחית, הפרעות הקשורות בהתקפים, ודום נשימה בשינה).
שכיחות
תסמינים ארעיים של דה פרסונליזציה/דה ריאליזציה הנמשכים מספר שעות עד ימים הינם שכיחים מאד באוכלוסיה הכללית. מנגד, תסמינים הנמשכים לאורך החיים, או כאלה העומדים בקריטריונים של האבחנה, הינם נפוצים בשיעור נמוך בהרבה, עם שכיחות של סביב 2%. ישנה שכיחות שווה בין המינים.
אבחנה לפי ה- DSM 5
על פי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטריים האמריקנים, אבחנה של דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
א. נוכחות של חוויות עקביות או חוזרות של דה-פרסונליזציה, דה-ריאליזציה, או שתיהן.
ב. במהלך חוויות הדה-פרסונליזציה או הדה-ריאליזציה, בוחן המציאות נותר ללא פגע.
ג. התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או ליקוי בתפקוד חברתי, תעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.
ד. ההפרעה אינה מיוחסת להשפעה הפיזיולוגית של חומרים (למשל שימוש בסמים או תרופות), או מצב רפואי אחר (למשל, התקפים).
ה. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על-ידי הפרעה נפשית אחרת, כגון סכיזופרניה, הפרעת פאניקה, דיכאון קליני/מאז'ורי, הפרעת דחק חריפה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, או הפרעה דיסוציאטיבית אחרת.
מאפיינים נלווים
אנשים הסובלים מהפרעה זו עלולים להתקשות בתיאור התסמינים ולחשוב כי הם "משוגעים" או "משתגעים". פעמים רבות, קיים אצלם חשש מנזק מוחי בלתי הפיך. בנוסף, בעלי הפרעה זו עלולים לסבול מרומינציה או עיסוק אובססיבי סביב התסמינים (לדוגמא עסוקים ללא הפסק בשאלה האם הם באמת קיימים). מחקרים מצביעים על שיעורים גבוהים של תחלואה נלווית של הפרעות דיכאון, חרדה, או שתיהן, בקרב אנשים הסובלים מהפרעה זו.
גורמים להפרעה
גורמים הקשורים בטמפרמנט – אנשים הסובלים מהפרעה זו מאופיינים פעמים רבות כבעלי נטייה להימנע מפגיעה, הישענות על הגנות פרימיטיביות, והסתמכות על תבניות חשיבה והתנהגות של ניתוק או חיבור-יתר. בתוך כך, הגנות פרימיטיביות כגון אידיאליזציה ודוולואציה, השלכה ואקטינג-אאוט, עלולות להוביל להכחשת המציאות וליכולת הסתגלות נמוכה. כמו כן, תבניות קוגניטיביות של ניתוק עשויות להתקשר למצבי התעללות, הזנחה וקיפוח מן העבר, הממשיכים להציג את עצמם בהמשך החיים כתמות חשיבה מרכזיות המייצרות ליקוי רגשי וניסיונות מתמשכים לאינהיביציה רגשית. תבניות של חיבור-יתר לעומת זאת, עשויות להתקשר למצבי תלות, פגיעות ואי-כשירות מן העבר, הממשיכים להציג את עצמם בבגרות כתמות חשיבה מרכזיות וכליקוי בתחושת האוטונומיה של האדם.
גורמים סביבתיים – קיים קשר בין ההפרעה ובין טראומות ילדות בין-אישיות, בעיקר להתעללות והזנחה רגשית. עם זאת, הקשר לטראומות אינו שכיח וחזק כמו בהפרעות דיסוציאטיביות אחרות, כגון הפרעת זהות דיסוציאטיבית. גורמי לחץ נוספים כוללים התעללות פיזית; עדות לאלימות במשפחה; התבגרות בקרב הורה לקוי מאד או בעל מחלת נפש; מוות או התאבדות בלתי צפויה של בן משפחה או חבר קרוב. התעללות מינית הינה גורם מקדים פחות שכיח אך גם ייתכן. הגורמים המיידים השכיחים ביותר אשר משמשים כזרזים להפרעה הם לחץ חמור (בינאישי, כלכלי, תעסוקתי), דיכאון, חרדה (בעיקר התקפי חרדה), ושימוש בסמים.
בהקשר של שימוש בסמים, תסמינים של דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה יכולים להיגרם משימוש בחומרים שונים, השכיחים ביניהם הם מריחואנה, קטמין, אקסטזי (MDMA), סלוויה, וסמי הזיה נוספים. ב-15% ממקרי ההפרעה, התסמינים זורזו בשל לקיחה של חומרים אלה. בנוסף, אך האבחון חל רק אם התסמינים ממשיכים להופיע לזמן מה בהיעדר של שימוש חוזר בחומרים או בתרופות.
דרכי טיפול
ישנן גישות שונות לטיפול בהפרעת דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה, ביניהן טיפול פסיכו-דינמי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ייעודי ועוד. נכון להיום, אין במחקר עדויות לגבי גישה טיפולית יעילה במיוחד. בדומה להפרעות דיסוציאטיביות אחרות, גם להפרעה זו פעמים רבות יש בסיס טראומטי ולכן שיטות טיפול בטראומה יכולות להתאים. באשר לטיפול תרופתי, על-אף ניסיונות שונים, נכון להיום אין ממצאים מובהקים באשר לטיפול יעיל בתסמיני ההפרעה. פעמים רבות ניתן טיפול תרופתי לתחלואה או תסמינים נלווים, כחרדה ודיכאון. מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם טיפול נפשי.
מקורות
DSM-V (2013) American psychiatric association: diagnostic and statistical manual of mental disorders, Fourth Edition. American Psychiatric Press
Gentile, J. P. (2014), “Stress and Trauma: Psychotherapy and Pharmacotherapy for Depersonalization/derealization Disorder”, Innovations in clinical neuroscience. 11.7-8, Pp. 37–41
Hunter, E. C. M. (2013), Understanding and treating depersonalization disorder, Cognitive Behavioural Approaches to the Understanding and Treatment of Dissociation, edited by Fiona Kennedy, et al., Taylor & Francis Group, ProQuest Ebook Central
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (2007) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, tenth edition
