הגדרת המונח פסיכותרפיה אינה חד משמעית, אך על פי אחת ההגדרות האחרונות הוצע כי פסיכותרפיה היא "טיפול נפשי, מכוון, בהסכמה הדדית, בשיטות ואמצעים פסיכולוגיים מקצועיים מקובלים, באדם הסובל ממחלה או מהפרעה נפשית הכלולה בקובצי האבחנות הפסיכיאטריות (המקובלים בארצות המערב), במטרה להביא לשיפור במצבו התוך אישי, הבינאישי, הרגשי, החשיבתי-תובנתי, ההתנהגותי או התפקודי של אותו אדם, הנעשית בדרך כלל על ידי פסיכותרפיסט" (מתוך 'הצעת החוק לפסיכותרפיה', 1996).
כיום אין חוק המגדיר באופן חד משמעי מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, כך שכל אדם יכול להציע טיפול פסיכותרפי מבלי לעבור על החוק, מלבד פסיכולוגים. מבין בעלי רשיון פסיכולוג (בעלי תואר שני בפסיכולוגיה), רשאים לעסוק בפסיכותרפיה רק מי שסיימו התמחות קלינית או נמצאים לקראת סיומה. גם פסיכולוגיים חינוכיים אשר תחום עיסוקם משיק לפסיכותרפיה מוגדרים כמי שמורשים לבצע התערבויות, ייעוצים והדרכות פסיכולוגיות ולא פסיכותרפיה. כך, למעשה, פסיכולוג שאינו מומחה קליני ועוסק בפסיכותרפיה עובר על החוק. לעומת זאת, יכול מי שאינו פסיכולוג לעסוק בפסיכותרפיה ללא פיקוח חוקי.
בעלי המקצוע אשר מציעים בדרך כלל טיפולים פסיכותרפיים הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ושיקומיים ועובדים סוציאליים קליניים.
כמו כן, בעלי מקצועות טיפוליים אשר לא התמחו בפסיכותרפיה כחלק מהכשרתם הבסיסית עשויים אף הם להשתתף בתוכניות לימודיות אשר מציעים בתי ספר לפסיכותרפיה ולעסוק בתחום. כך, למשל, משתתפים בתוכניות אלו עובדים סוציאליים, קרימינולוגים קליניים, פסיכולוגים חינוכיים מטפלים משפחתיים ומטפלים במקצועות פארא-פסיכולוגיים כטיפול באומנות, בבליותרפיה, פסיכודרמה וכן הלאה. עם זאת, גם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ושיקומיים ועובדים סוציאליים קליניים עשויים ללמוד במסגרות אלו.
בתי הספר לפסיכותרפיה מציעים תוכנית ללימודי תעודה הפועלת במסגרת מוסד אקדמאי מוכר המכשיר אנשי מקצוע לעסוק בתחום הטיפולי. הלימודים עורכים בין שנתיים לשלוש בהיקף של כ-500 שעות וכוללים לימודים עיוניים, מעשיים והתנסות בטיפול אישי.
קופות חולים ומסגרות נוספות המציעות שירותים טיפוליים עשויות לדרוש מעובדים סוציאליים, מטפלים באומנות וכן הלאה להשלים לימודים בבתי ספר לפסיכותרפיה טרם קבלתם לתפקיד טיפולי מטעמן.
