תפריט נגישות
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.

Rumination Disorder - הפרעת העלאת גירה

הפרעת העלאת גירה היא הפרעת אכילה המופיעה בדרך כלל בינקות, ומתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרת של אותה כמות אוכל. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על תסמינים, גורמים ודרכי טיפול בהפרעת העלאת גירה. 

רומינציה כהפרעת אכילה

רומינציה או העלאת גירה היא הפרעת אכילה המופיעה בדרך כלל בינקות, על אף שהיא יכולה להתפתח בכל שלבי החיים, מינקות ועד בגרות. תחילה, יש לשלול בעיה רפואית כדוגמת קשיים מוטוריים המקשים על הבליעה. הפרעת העלאת גירה בינקות עלולה להביא לאובדן משקל או לקושי בהשגת משקל תקין מאחר והתינוק אינו בולע ומעכל את המזון לו הוא זקוק. במצבים אלו, התינוק עשוי להיות עצבני וחסר מנוחה עקב הרעב התמידי שהוא חווה.

כחלק מהיותה הפרעת אכילה אצל ילדים, מדובר בסוג של הפרעת אכילה א-טיפיקלית כאשר בקרב תינוקות ההפרעה מסוכנת ועלולה להיות קטלנית. יש לציין כי רומינציה מתפתחת במקרים רבים בקרב ילדים עם בעיות התפתחותיות כמוגבלות שכלית או אוטיזם, בלי קשר לאיכות הקשר עם ההורה. יחד עם זאת, במקרים של התפתחות תקינה, הטיפול המומלץ הינו טיפול דיאדי, המכוון לחיזוק הקשר בין הילד להורה ושיפור מיומנויות תגובה של ההורה כלפי הילד. זאת, כיוון שהפרעה זו לרוב מתפתחת בינקות, והיא מקושרת לאכילה והזנה, פעולה המיוחסת בתחילת החיים לאינטראקציה וליצירת בסיס הקשר הבטוח בין התינוק להורה.

תסמינים קליניים

העלאת גירה הינה מתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרת של אותה כמות אוכל, כאשר תופעה זו נמשכת חודש אחד לפחות, לאחר רכישת יכולת תקינה לבלוע מאכלים מוצקים. ילדים הלוקים בהפרעה אינם סובלים מבחילות או מהפרעה גופנית במערכת העיכול, אך בעקבות ההפרעה הם עלולים לאבד ממשקלם ולא לעלות במשקל כמצופה, דבר אשר עלול לפגוע בהתפתחותם.

לרוב, בזמן העלאת הגירה התינוק מרוכז מאוד, גבו מקומר, ראשו נוטה לאחור והוא בוהה. כמו כן, בזמן העלאת הגירה התינוק עשוי להיראות כנהנה מהפעולה, אך בין ההתקפים התינוק עצבני ורעב. תת תזונה שיכולה להיות כתוצאה מהעלאת הגירה החוזרת ונשנית, יכולה להיות קשורה לעיכוב בגדילה, ויש לכך השפעה שלילית על ההתפתחות ועל פוטנציאל הלמידה.

בקרב אנשים בוגרים, הפרעת העלאת גירה עלולה להוביל לכך שהם ימנעו מעצמם בכוונה אוכל, כתוצאה מהחשש והסטיגמה הנלווים למצבם. כלומר, הם יעדיפו שלא לאכול על פני "להסגיר" את קיום ההפרעה במצבים חברתיים. התנהגות זו עלולה להוביל לירידה משמעותית במשקל וכן לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי.

אבחנה ע"פ ה-DSM-5

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

A. העלאת גירה חוזרת ונשנית של מזון, על פני תקופה של לפחות חודש אחד. העלאת גירה יכולה להיות אוכל שנבלע אך שב לאזור הפה, נלעס שוב, או נבלע שוב או שיורקים אותו החוצה.

B. העלאת הגירה החוזרת והנשנית אינה מיוחסת למצב/בעיה הקשורים למעיים ולקיבה, או למצב רפואי אחר (רפלוקס, הצרות השוער- הצרות הפתח התחתון של הקיבה).

C. הפרעת האכילה אינה מתקיימת באופן בלעדי/רק במהלך של אנורקסיה נרבוזה, בולמיה נרבוזה, בולמוסי אכילה, או הפרעת אכילה של הימנעות/הגבלת צריכת מזון.

D. אם הסימפטומים מתקיימים בהקשר של הפרעה נפשית אחרת (למשל פיגור שכלי או הפרעה נוירו התפתחותית אחרת), הם חמורים מספיק כדי להצדיק תשומת לב קלינית נוספת.

מהם הגורמים להפרעה?

במידה והתינוק אובחן עם בעיה התפתחותית כמו מוגבלות שכלית או אוטיזם, סביר להניח שהתנהגות של העלאת גירה מהווה סוג של גירוי עצמי. במידה ולא, ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת, וישנן כמה השערות להתפתחותה:

תיאוריות פסיכודינמיות – תיאוריות רגשיות ובין אישיות המציעות כי רומינציה מתפתחת עקב בעיה בקשר ההורה-ילד המאופיינת בנתק או ניכור הגורמים לילד לגרום לעצמו גירוי חושי חלופי באמצעות רומינציה, או עקב האכלה בלתי מותאמת הפוגעת בתחושת השליטה של הילד על מה שנכנס לגופו ו/או בפגיעה במנגנון הטבעי של רעב ושובע.

תיאוריות למידה – תיאוריות התנהגותיות המציעות כי התינוק מפתח הפרעת האכלת גירה כאשר הוא מזהה כי ההתנהגות הרומינטיבית מושכת תשומת לב רבה, ומתחיל להשתמש בה לשם כך. על פי תיאוריות אלו, ההנאה מהגירוי העצמי ותשומת הלב שההתנהגות מושכת מחזקות את התנהגות התינוק, כך שהתינוק רוצה לחזור על הפעולה.

גורמים ביולוגים – קיימים מחקרים המצביעים על כך שייתכן וההפרעה נגרמת עקב תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית.

כיצד ניתן לטפל בהפרעה?

ההפרעה עלולה להיות מסוכנת ובמקרים קיצוניים אף לגרום למוות, לכן חשוב לטפל בה בהקדם. טיפול המשלב כלים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי לצד פסיכותרפיה או הדרכת הורים, עשוי להוביל לשיפור משמעותי בתפקוד. כמו כן, כאמור במצבים בהם ההפרעה מתפתחת בינקות, לרוב ההמלצה היא על טיפול דיאדי, כלומר טיפול משותף להורה והילד, המתמקד בקשר ביניהם.


מקורות

אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה.תל אביב: הוצאת פפירוס.

Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins

אנשי מקצוע בתחום

הפרעות אכילה