סגפנות, או דחיית צרכים, היא מנגנון הגנה הנפוץ בגיל ההתבגרות, אשר גורם למתבגר להדוף כל זכר לדחפים השוכנים בתוכו, מפני שעוצמתם נחווית כמאיימת. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על סגפנות בגיל ההתבגרות ופעולת מנגנון הסגפנות.
סגפנות, או דחיית צרכים, היא סוג של מנגנון הגנה, אשר השימוש בו בולט במיוחד בגיל ההתבגרות. באמצעותו מתנער המתבגר מהדחפים השוטפים אותו בתקופה זו, כאשר המרכזי בהם הוא דחף המיניות, על ידי סגפנות והימנעות מוחלטת מכל ביטוי שלו. מי שהתייחסה למנגנון וניסחה את מאפייניו כחלק מן התאוריה הפסיכואנליטית, היא אנה פרויד, בתו של זיגמונד פרויד.
סגפנות בגיל ההתבגרות
פרויד ראתה את המתבגר או המתבגרת כמי שמצויים בתקופת חיים בה הדחפים השוכנים בהם מתגברים. בין אם מדובר על דחפי מין או דחפים מסוגים אחרים, בפרק זה של החיים המתבגר חווה את הדחפים בעוצמות שלא הכיר קודם לכן, ומרגיש שעליו לבלום אותם - דבר המצריך ממנו מאמץ גדול והשקעה של אנרגיה נפשית בכדי להשתלט עליהם. המתבגר אינו מפחד מאופי האינסטינקט או הדחף, אלא מאוים מהעוצמה יוצאת הדופן שלו.
פרויד תיארה את ההתמודדות הנפשית הזו כמאמץ של האגו אל מול הדחפים, מה שמפעיל עליו עומס רב. כך, נטיות או מגמות שמאפיינות את האגו, אשר במצב רגיל בו הדחפים "רגועים" עשוי להיות קשה להבחין בהן, יכולות לבוא לידי ביטוי באופן מובהק ואף מוקצן תחת הלחץ. כחלק מאותן נטיות מתקיימת הסגפנות – כעמדה שנוקט האגו כלפי הדחפים המתעצמים.
פעולת הסגפנות
הסגפנות, שמהותה לשמור על האדם מפני הדחפים המציפים אותו, מהווה חלופה למופע עוצמתי, מוגזם ומתפרץ שלהם. מתוך הפחד של המתבגרים מהעוצמות ששוטפות אותם בתקופת הבשלות המינית, מתעוררים האיסורים, ההימנעויות, וההתנהגויות השונות שמייצרת ההגנה של הסגפנות שגורמת להם להימנע מדברים באופן נחרץ ונוקשה. על כך אמרה פרויד, כי "תופעה זו קרובה לסגפנותם של קנאי דת". כמו כן, היא הדגימה את המנגנון בתיאור האינסטינקט, הדחף, שאומר "אני רוצה", והאגו משיב לא בתשובה שלילית, "כמעט כמו הורים מחמירים בראשית חינוכם של ילדים קטנים".
פרויד מתארת כיצד הצעירים נמנעים מכל דבר ש"ריח של מיניות עולה ממנו". כך, היא מתייחסת גם למתבגרים שנמנעים מחברת בני גילם, ואפילו סירוב ליהנות מבידור או תכנים שיכולים לעורר דחף. למשל, המתבגר אשר ימנע מכל צחוק או הנאה. מעצם היותה מנגנון ההגנה, הסגפנות יכולה להתבטא באופן קיצוני ונוקשה. מקרים כאלה מתארת פרויד כאשר המתבגר נמנע גם מדברים הכרחיים לבריאותו ותפקודו, שאינם מזיקים. דוגמאות לדברים כאלו הם הפחתת צריכת מזון עד למינימום, סיכון הבריאות או מניעת הגנה על הגוף. דוגמא לכך, היא צעיר שבעברו אהב לישון, אולם לפתע מכריח עצמו להשכים קום באופן נוקשה.
בשונה ממנגנוני הגנה אחרים, בהם לעיתים נוצר תחליף לדחף שמפניו נעשית ההגנה (דוגמת היפוך תגובה) מנגנון הסגפנות לא מייצר תחליף לביטוי הדחף שנבלם, לא נוצרת פשרה, אלא נעשית תנועה קיצונית להיפוך הדחף – מעוצמה חזקה שלו להימנעות מוחלטת.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
פרויד, א. (1977). האני ומנגנוני ההגנה. תל-אביב: דביר.
