עדיף שהיה מת במלחמה: השפעת התאבדות על בני המשפחה


כפי שמעיד שמו של הספר, הוא עוסק בהשפעתה של התאבדות על בני משפחה הנותרים. הסוד והסטיגמה האופפים את ההתאבדות, גם כיום, אפלים עוד יותר כאשר מדובר על בני המשפחה הנותרים לאחר התאבדות, שלסבלם כלל אין מודעות. מה עובר עליהם? מי מסייע להם, אם בכלל, באבלם? מה מייחד את האבל לאחר התאבדות, לעומת תהליך האבל בעקבות מוות 'רגיל'; ומה 'לא רגיל' בהתאבדות, ובהשפעתה על בני המשפחה הנותרים? כיצד ניתן לסייע להם? מוּנעת על ידי המשימה להביא את הסבל האישי והסמוי לפן הגלוי של המודעות ציבורית, יצאה המחברת למסע אישי כואב, אך גם מרפא ומשקם. מטרתה היתה לגלות כיצד משפיעה ההתאבדות על קבוצות שונות של בני משפחה: הורים, אחים, ילדים ובני זוג של אנשים שהתאבדו, והיא עשתה זאת באמצעות ראיונות, שבהם זיהתה עצמה בגלוי כחלק מקהילת השאירים. האותנטיות של הספר נובעת מניסיונה האישי של המחברת, שאביה התאבד כשהיתה בת תשע, ובמסע זה גילתה רבות על אחרים, וגם על עצמה: על הכאב והאובדן, אך גם על השיקום והתקווה.
הספר כולל ראיונות עם קבוצות של שאירים, שביניהם שזורים אזכורים והפניות למאמרים ותיאוריות על שאירי התאבדות ככלל, ועל קבוצות שונות בתוכם. בפתח הספר מוצגת תופעת ההתאבדות כפי שהיא מוסברת על ידי דיסציפלינות שונות, ובמודל אינטר-דיסציפלינארי; וכן פרק על ההירארכיה של השכול בחברה הישראלית, שבראשה ניצבים הנופלים במלחמה, ובני משפחותיהם, 'משפחת השכול'; ובתחתיתה המתאבדים ובני משפחותיהם, 'שאירי ההתאבדות'.
הספר פותח בהקדמה מאת פרופ' א.ס. קיין מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן, שהיה הראשון שטבע את המושג "שאירי התאבדות", Suicide Survivors, ושחקר אותו.