תפריט נגישות
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.

הפרעה פוסט טראומטית בקרב חיילים

הפרעה פוסט טראומטית בקרב חיילים

צוות בטיפולנט

מדי שנה אנו מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל: הנופלים במלחמות ישראל, בפיגועי טרור ובעת שירותם הצבאי. "אין דבר נורא יותר מלאבד ילד, בן זוג, אב, חבר לפלוגה", אנו נוהגים לומר, אך לא פעם שוכחים את אותם חיילים שאמנם חזרו מהמלחמה בגופם אך לא בנפשם - אותם חיילים הסובלים מפוסט טראומה.

טראומה - מ'תסמונת לב החייל' ועד להפרעה פוסט טראומטית

"איחרתי ברבע שעה לגן וזה היה ממש טראומטי בשבילו"; "אחרי הטראומה של הגירושין לא חזרתי להיות אותו אדם"... השימוש במונח 'טראומה' הפך אולי לשגור בשפה היומיומית שלנו, אך במקורו הוא מתייחס לאירועים בהם קיים איום על חייו או על שלמותו הפיסית והנפשית של האדם עצמו, האנשים היקרים לו או אלו המצויים בסביבתו. בעקבות אירוע מסוג זה, המערב חווית פחד אינטנסיבית ו/או חוסר אונים, עשויה להתפתח הפרעה פוסט טראומטית.

הפרעה פוסט טראומטית היא הפרעה המשתייכת לקבוצת הפרעות החרדה וכוללת שלוש קבוצות סימפטומים מרכזיות המתקיימות לפחות חודש לאחרי האירוע הטראומטי:

סימפטומים של חוויה מחודשת של האירוע - קבוצה זו מתייחסת למגוון מצבים בהם משוחזר האירוע הטראומטי באופן בלתי רצוני הגורם למצוקה: זכרונות חודרניים, פלשבקים, סיוטים, מתח פיסי ונפשי בעת חשיפה לאלמנט המזכיר את האירוע הטראומטי, תחושה או הזיה לפיה האירוע מתרחש שנית.

סימפטומים של המנעות - קבוצה זו מתייחסת לביטויים שונים של המנעות ונתק: המנעות מגירויים (אנשים, מקומות, חפצים), מחשבות ורגשות המזכירים את הטראומה, תחושת קהות רגשית ונתק, היעדר עניין באנשים או פעילויות שעוררו עניין בעבר, שכחת אספקטים מרכזיים מהאירוע הטראומטי.

סימפטומים של עוררות מוגברת - קבוצת סימפטומים הכוללת דריכות יתר, קשיי הירדמות ושינה, עצבנות או התפרצויות זעם, נטייה מוגברת לבהלה (למשל, בתגובה לחפץ שנופל).

סימפטומים אלו הופכים את חייו של הסובל מהם לסיוט, ופוגעים במרבית המקרים בהיבטי חיים משמעותיים כתפקוד תעסוקתי, לימודי ובין אישי.

בעוד שהיום ברור לנו כי פוסט טראומה היא הפרעה שמקורותיה נפשיים, במשך שנים היא נתפסה כהפרעה פיסית-רפואית: לאחר מלחמת האזרחים זוהו בקרב חיילים לאחר קרבות מגוון סימפטומים גופניים של עייפות, קוצר נשימה, הזעה, כאבי ראש, סחרחורות וקשיי שינה וסימפטומים הקשורים למערכת הלבבית, אשר זיכו אותה בשם 'תסמונת לב החייל'. גם במלחמת העולם הראשונה, בה כונתה התסמונת 'הלם קרב', הדעה הרווחת היתה כי מדובר בתסמונת הנגרמת מטראומה מוחית הנובעת מהחשיפה לפיצוצי הפגזים. עם זאת, החל מ-1900, עם התחזקות הגישה הפסיכואנליטית, החלו להתגבש רעיונות המתייחסים להפרעה הפוסט טראומטית כאל 'נוירוזה טראומטית', תוך התייחסות גם לאספקטים הפסיכולוגיים של ההפרעה, כקשיי ריכוז ושכחה. ההפרעה הפוסט טראומטית קיבלה את שמה הנוכחי לאחר מלחמת וייטנאם, ואחריה התבססה גם ההכרה בכך שהתסמונת רלוונטית לא רק לניצולי קרבות אלא גם לשורדי אירועים טראומטיים אחרים כתאונות, תקיפות מיניות ועוד.

הפרעה פוסט טראומטית - גורל או אישיות?

כ-60% מהגברים ו-50% מהנשים נחשפים במהלך חייהם לאירועים טראומטיים, אך רק כ-6.7% מהם יפתחו בסופו של דבר הפרעה פוסט טראומטית. פער זה הביא אנשי מקצוע לסטות מההנחה לפיה הסיכוי לפתח הפרעה פוסט טראומטית תלוי בעוצמת הטראומה, ולפנות להתבוננות בגורמים אישיים יותר. שנים של מחקר הביאו לזיהוי גורמי סיכון פסיכולוגיים, ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים הקשורים בהיווצרות ההפרעה הפוסט טראומטית.

גורמים פסיכולוגיים: גורמי סיכון פסיכולוגיים הקשורים בתהפתחותה של הפרעה פוסט טראומטית מתייחסים להיבטים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. בהיבט הרגשי, מקושרת ההפרעה למשמעות האישית שניתנת לאירוע הטראומטי ("אני אשמה"; "זה מגיע לי"), לשימוש במנגנוני הגנה בלתי יעילים של הדחקה והכחשה וקושי בויסות הרגשי. מודל קוגניטיבי מציע כי קושי ביכולת לעבד את האירוע הטראומטי מביא לחוויה מחודשת שלה אשר באופן טבעי מביאה לחרדה וסימפטומים של המנעות. הגישה ההתנהגותית מצביעה על יצירת קישור בין אלמנטים מסויימים (ריחות, קולות) לחוויה של פחד, אשר מביא לניסיון להמנע מגירויים אלו. כמו כן, אנשים הסובלים מהפרעות אישיות ומשימוש יתר באלכוהול פגיעים יותר להתפתחות ההפרעה.

גורמים ביולוגיים: על אף שהמוקד להבנת ההפרעה הפוסט טראומטית עבר להיבטים הפסיכולוגיים, נמצאו מספר גורמים ביולוגיים הקשורים בהתפתחות ההפרעה הפוסט טראומטית. היבטים אלו מתייחסים לשינויים בתפקוד המערכת הנוראדרנרגית המוחית הקשורה בדיכאון וחרדה, לאבנורמליות והיעדר ויסות במערכת הפרשת האופיאדים, פגיעה בתפקודן של מערכות הורמונליות ושינויים מבניים באמיגדלה - איזור מוחי הקשור בחווית הפחד.

גורמים פסיכוסוציאליים: מספר גורמי סיכון פסיכוסוציאליים נמצאו קשורים להתפתחות ההפרעה, כאשר חלקם מתייחסים לאירועי עבר וחלקם למערכות תמיכה בהווה. טראומות ילדות ואירועי חיים מלחיצים מרובים מגבירים את הסיכון להתפתחות ההפרעה, וכך גם היעדר מערכת תמיכה יציבה במסגרת זוגיות ומשפחה וריבוי גורמי לחץ בהווה. גם ההקשר בו מתרחשת הטראומה משפיע על הסיכוי להתפתחות הפרעה פוסט טראומטית: אדם החווה טראומה במסגרת אסון אשר פגע ברבים מבני קהילתו עשוי להתמודד טוב יותר מחייל אשר הקרובים לו מתקשים להבין את החוויה הטראומטית שעברה עליו. גם מידת התמיכה והמשמעות הניתנת לטראומה משפיעה על ההתמודדות עמה - חיילים הנתפסים כגיבורים אשר הגנו על המדינה יזכו ליותר תמיכה ואמפתיה מכאלו ששבו ממלחמה הנתפסת כלא הומנית ומיותרת.

פוסט טראומה - ביטויים וטיפול ייחודי בחיילים

קשה להעלות על הדעת טראומה קשה ומטלטלת יותר מהשתתפות במלחמה אשר כוללת פעמים רבות תחושת סכנה מתמדת, מתקפות מפתיעות, אובדן של חברים קרובים וחוויה של חוסר אונים. חוויות אלו מלוות פעמים רבות גם בבושה ואשמה על מעשים שנעשו או לא נעשו - האם עשיתי כל מה שיכלתי כדי להציל אותו? מדוע הייתי קפוא מאימה בעוד שאחרים תפקדו? איך יכלתי לפגוע בילד, גם אם הוא היה חמוש? חוויות אלו עומדות לא פעם בניגוד לתדמית ולציפיות איתם מגיעים חיילים - בעיקר צעירים בגילם ובלתי מנוסים - לקרב: ציפיות לאומץ וגבורה "הוליוודית" אשר מתגלים כמתאימים יותר לקולנוע מאשר לשדה קרב ממשי.

המצוקה והפגיעה התפקודית הקשה אשר נגרמת בעקבות ההפרעה הפוסט טראומטית לאנשים אשר קודם לכן תפקדו באופן מלא הביאה להתפתחות מגוון טיפולים להפרעה.

בעוד שבעבר נשלחו חיילים ל'בתי מרגוע' כהתמודדות ראשונית עם טראומה, כיום הגישה השלטת היא מתן זמן התאוששות קצר והחזרה של החייל ליחידתו. זאת, במטרה לשקם את תחושת חוסר האונים והאשמה, ולאפשר לחייל להינות מתמיכת החיילים הקרובים לו. גם אם הפגיעה הפיסית או הרגשית אינה מאפשרת חזרה לשדה הקרב, הנטייה היא להשיב את החייל ליחידתו ולשלב אותו במגוון תפקידים בהתאם ליכולותיו.

במידה וחודש לאחר האירוע הטראומטי עדיין מתקיימים תסמינים פוסט טראומטיים, ניתן לבחור באחת משיטות הטיפול הרבות והמגוונות הקיימות היום. גישה נפוצה היא גישת הטיפול קצר המועד והממוקד, אשר מתמקדת בהתמודדות עם סימפטומים פוסט טראומטיים כזכרונות חודרניים, המנעות, הסתגרות ודריכות יתר. טיפולים אלו נמצאו כיעילים ביותר וכוללים הקניית מיומנויות ויסות רגשי והתמודדות עם לחץ, חשיפה והתרגלות לגירויים מאיימים ורכישת טכניקות הרגעה עצמית. מודלים הפעולים בגישה זו הם שיטות כחשיפה ממושכת, SEE FAR CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ועוד. למרות יעילותם של טיפולים אלו, בחלק מן המקרים נדרשת גם עבודה טיפולית מעמיקה וממושכת יותר אשר מאפשרת עיבוד של רגשות (אשמה, אבל) ושל קשיים תפקודיים ובין אישיים שנוצרו בעקבות ההפרעה. בנוסף, ניתן להיעזר בטיפול תרופתי אשר משכך את עוצמת החרדה והדיכאון המאפיינים את ההפרעה הפוסט טראומטית.

היכנסו למידע נוסף אודות פוסט טראומה

מקורות

Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, tenth edition, Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A, 2007

Special Focus Section: Psychotherapy of War Combat Post Traumatic Stress Disorder, Wong, Marty; Bains, Dharm, SPSMM Bulletin;Sum, 1999; 4(3) [American Psychological Association Division 51 (Society for the Psychological Study of Men and Masculinity)]

תחומי מומחיות:
פוסט טראומה

אנשי מקצוע בתחום

פוסט טראומה

עוד מאמרים שיעניינו אותך