שעון זהב או שעון חול? - תהליך ומשמעות הפרישה מהעבודה

צוות בטיפולנט

מי מפחד לפרוש? - פרישה מהעבודה

בגיל ארבעים, כאשר אנחנו מנסים לתמרן בין הזוגיות, הקריירה והילדים, עשויה היציאה לפנסיה להראות לנו כמו חלום רחוק ומופלא. יחד עם זאת, רב האנשים אינם בעלי אמצעים כלכליים המאפשרים פרישה מוקדמת, ובגיל ארבעים - מרבית האנשים עדיין חשים צורך להתפתח ולהשקיע במסגרת התעסוקתית. רק בגילאים מאוחרים יותר מתחיל תהליך הפרישה, המלווה הן בהנאה והקלה והן במורכבות ובדרישה להסתגלות למצב חיים חדש.

שעון זהב או שעון חול? - תהליך ומשמעות הפרישה מהעבודה

פרויד ראה את האדם הבוגר הבריא בנפשו כאדם המסוגל לאהוב ולעבוד. ואכן, העבודה תופסת מקום מרכזי בחיינו ומשפיעה על הערכה עצמית, סיפוק וכד'. מרכזיות הקריירה בחיים הבוגרים הופכת את הפרישה לאחר השינויים המשמעותיים החלים בחיינו והיא משפיעה על אורח החיים, מערכות היחסים, שביעות הרצון הכללית והאופן בו אנו תופסים את שארית חיינו.

עיתוי וגיל הפרישה משתנים מאדם לאדם ומושפעים משילוב של גורמים חיצוניים ופנימיים. גורמים חיצוניים הם גיל, מצב בריאותי, פיטורים ותנאי פרישה אטרקטיביים במיוחד. גורמים פנימיים הם תחושת מיצוי או שחיקה, אי נוחות סביב פער הגילאים בעבודה ("לבוס שלי עוד יש חלב על השפתיים") ורצון לנצל את הזמן לפעילויות פנאי, משפחה וכן הלאה. באופן כללי נמצא כי אנשים שפרשו מרצונם ולא עקב פיטורין, מחלה וכד' חוו את הפרישה כחיובית יותר והסתגלותם אליה הייתה טובה יותר. הסיבה לכך, כנראה, היא תחושת השליטה הגבוהה יותר והאפשרות להכנה עצמית לפרישה, אשר לא תמיד מתקיימים כאשר הפרישה נובעת מנסיבות חיצוניות.

הפרישה, אמנם, מתרחשת במרבית המקרים בבת אחת, אך הפרישה כולה נחשבת לתהליך ממושך הכולל מספר שלבים:

השלב הרחוק: שלב בו האדם רואה את הפרישה כאירוע חיובי ומרוחק המקושר לשחרור ממתח, עומס וקשיים אחרים. לעיתים מתפתחים בשלב זה חלומות בלתי מציאותיים לגבי הפרישה ומשמעויותיה ("אבלה כל היום עם הילדים", "אשלים תואר אקדמאי").

השלב הקרוב: שלב זה מתרחש כאשר מתקרבת הפרישה הממשית. האדם מדמיין תמונה של עתידו ללא העבודה, כאשר תמונה זו עשויה לעורר גם חרדות ("מה אני אעשה עם כל הזמן הזה? איך אני ואשתי נסתדר כששנינו בבית כל היום?")

ירח דבש: מיד לאחר הפרישה מגיע שלב של התענגות על השחרור מלחצי ומחויבויות העבודה, ועל התחושה כי "עכשיו אפשר הכל, אפשר ליהנות מהחיים".

אכזבה: שלב זה לא תמיד מגיע ורבים מהאנשים עוברים משלב ירח הדבש ישירות לשלב הארגון מחדש. שלב האכזבה מתבטא בייאוש, דכדוך ואף דיכאון הנובעים בעיקר מקשיים כלכליים/ בריאותיים או מציפיות לא ריאליות מהפרישה, אשר נכזבו.

שלב הארגון מחדש: שלב זה כולל ארגון מספק של השגרה החדשה (למשל, פעילויות פנאי, בילוי/ עזרה בגידול הנכדים וכד').

יציבות: שלב זה מאופיין בחיים עצמאיים ומאוזנים בהם האדם מכיר במסגרת חייו החדשה ובציפיות שלו מן הסביבה ושל הסביבה ממנו.

סיום: שלב זה מתייחס לשינוי משמעותי בשלב היציבות המתבטא במות האדם או בשינוי במצבו של האדם, הדורש התארגנות מחודשת (מות בן/בת זוג, בעיה בריאותית, מעבר לבית אבות וכן הלאה).

• התמודדות עם שינויי הגיל השלישי
  

  
• הכנה לפרישה

  
• סבאות, סבתאות ומשמעות

  

בזיעת אפך תאכל לחם, בהזעה כפולה תצא לפנסיה?! - אתגרים בהסתגלות לפרישה

כפי שניתן לראות, תהליך הפרישה מלווה בהיערכות והסתגלות לשלב החיים החדש. חלק מן הפורשים מגיבים בתחושת אופוריה, חלקם בפעלתנות מוגברת (נסיעות, חוגים וכד') וחלקם בתחושות דכדוך ואף חרדה. איכות החיים שלאחר הפרישה מושפעת מגורמים שונים הקשורים באדם עצמו ובסביבתו: גילו ומצבו הבריאותי של הפורש מאפשרים או מונעים ממנו להתנסות בפעילויות שונות כנסיעות, בילויים ולימודי העשרה; כאשר הפרישה מלווה בירידה משמעותית בהכנסות עשויים קשיים כלכליים למנוע פעילויות פנאי ולהביא לדאגה וחרדה. כמו כן, אנשים משכילים ופעילים אשר נוטים לשביעות רצון מחייהם מסתגלים לפרישה באופן חיובי יותר, ואילו אנשים המתמודדים עם גורמי לחץ נוספים במקביל (התאלמנות, למשל) נוטים לחוות את הפרישה כקשה יותר. בנוסף, קיומה של מערכת חברתית מספקת (משפחה, חברים) משפרת באופן משמעותי את החיים שלאחר הפרישה. מעבר לגורמים אלו, ניתן להצביע על מספר היבטי חיים בהם נדרשים הסתגלות והתארגנות מחודשות:

"אני כבר אנוח בקבר": משימות ושינויים בתפיסה העצמית

הפרישה מהעבודה מלווה בשינוי משמעותי בשגרת החיים, אך מעבר לכך, היא מלווה באובדן מספר פונקציות נפשיות משמעותיות. התאורטיקן מאסלו הציג פירמידת צרכים בה הצביע על הצורך בשייכות כאחד הצרכים הבסיסיים הנחוצים לאדם. המסגרת התעסוקתית היא אחת המסגרות המספקות תחושת שייכות וביטחון משמעותיים, והפרידה ממסגרת זו עשויה להביא לתחושת ניתוק, ניכרו ובדידות. כמו כן, לזהות המקצועית תפקיד מרכזי בהגדרת זהותנו העצמית (גברים במיוחד נוטים להציג עצמם קודם כל דרך תחום עיסוקם ורק לאחר מכן דרך מצבם המשפחתי). עם הפרישה, תפיסתנו העצמית אינה ממוקדת עוד במקצוע ולכן עשויה להתערער תחושת המשמעות, הערך וההכרה בתרומה שנבעו מהעיסוק המקצועי.

שינויים אלו מאלצים את הפורש להתמודד עם היפערותם של "חללים" אותם עליו למלא בכדי לחוות את חייו כבעלי משמעות, ואנשים שונים ממלאים צורך זה באופן שונה: נשים, באופן כללי, נוטות להתנדבויות ופעילויות חוץ ביתיות ואילו גברים נוטים פעמים רבות להגביר את השקעתם במשפחה והנכדים, אותם חשו שפספסו לאורך השנים עקב לחצי העבודה.

הוא יצא לפנסיה, אני עליתי ל-100% משרה: שינויים בקשר הזוגי

לאורך שנות הנישואין מסגלים לעצמם בני הזוג שגרה של חיים משותפים הכוללת חלוקת תפקידים מסוימת ואיזון בין שהייה משותפת לעיסוקי חיים נפרדים. שגרת חיים זו מתערערת בעקבות פרישה של בני הזוג או אחד מהם, והשינוי בצרכים והשוני בציפיותיהם של בני הזוג עשויים להביא לקשיים ומחלוקות. לדוגמא, חלק מהגברים חשים צורך לקחת חלק במלאכות הבית עם פרישתם, אך הנשים חוות רצון זה, פעמים רבות, כפלישה לשטחן ("אם הוא ינסה לבשל/לנקות רק תהייה לי מזה עבודה כפולה..."). לעומת זאת, לעיתים מצפה האישה שהגבר הפורש "סוף סוף" יעשה את חלקו במלאכות הבית בעוד שהגבר אינו מעוניין בכך ורואה תפקיד זה כ"נשי" בלבד. גם כאשר ציפיותיהם של בני הזוג אינם עומדות בסתירה דורש השינוי בשגרת החיים הסתגלות מחודשת, מאחר וברב המקרים מלווה הפרישה בהגדלת טווחי הזמן המשותפים. מצב זה עשוי להביא ל"ירח דבש" בזוגיות, אך גם לביקורתיות מוגזמת ("היא יכולה לבלות שעות על גבי שעות בטלפון!"), לפגיעה בפרטיות ("40 שנה אני חיה איתו ולא ידעתי שהוא כזה נודניק") וכן הלאה. בנוסף לשינויים הזוגיים עשויה הפרישה להביא לשינוי בקשרי משפחה נוספים, כשינוי הציפיות סביב תפקיד הסבאות/סבתאות, ציפייה של הפורש ליותר בילויים משפחתיים וכד'.

"העבודה היא חיינו - אבל לא בשבילנו" - הפיכת הפרישה למשמעותית ומהנה

גם כאשר הפורש מעוניין בפרישה ומצפה לה, מדובר בשינוי משמעותי באורח החיים. בהתאם, מחקרים רבים מצביעים על כך שתכנון והכנה לפרישה מפחיתים את תחושות אי הוודאות והחרדה ומשפרים את ההסתגלות שלאחר הפרישה. היערכות לפרישה ממוקדת בארבעה תחומים מרכזיים:

היערכות קוגניטיבית: היערכות קוגניטיבית לפרישה כוללת תכנון וארגון לגבי תקופת החיים החדשה והאופן בו תתנהל. כחלק מההיערכות הקוגניטיבית כדאי לבחון את הציפיות הנלוות לפרישה ולבחון האם הן מציאותיות (האם יתאפשר לי לנסוע לחו"ל כל חודש? האם אני באמת יכול להשתחרר מכל מחויבות?). כמו כן, כדאי לתאם ציפיות עם בן הזוג והמשפחה בנוגע לחלוקת התפקידים והדרישות ההדדיות, בכדי להימנע מסכסוכים וקונפליקטים.

היערכות רגשית: עבור מרבית האנשים מלווה ההיערכות לפרישה הן בתחושות חיוביות והן בחששות. עצם העיסוק, השיחה וההתבוננות בתחושות אלו משפרים את ההיערכות הרגשית מאחר והם מאפשרים עיבוד ולגיטימציה של רגשות וציפיות.

היערכות כלכלית: תנאי פרישה ומצב כלכלי הם גורמים מרכזיים בקביעת עיתוי הפרישה, אך מרגע שהתקבלה ההחלטה לפרוש כדאי לברר באופן יסודי את תנאי הפרישה, התגמולים, מצב הקרנות והחסכונות וכן הלאה. כמו כן, כדאי להיעזר ביועצים, חברים, אתרי אינטרנט וכן הלאה כדי להיערך באופן יעיל.

היערכות לפעילות: מרבית הפורשים חשים צורך למלא את הזמן שהתפנה בפעילויות חלופיות. בחירה בפעילויות פנאי חדשות כוללת בד"כ סקירה של תחומי העניין והתחביבים (ספורט, לימודים, פעילויות יצירתיות) ובדיקה של האפשרויות המוצעות בתחום. כאשר בדיקה זו נעשית טרם הפרישה, מתאפשר מעבר "חלק יותר" ולא מעבר חד מדי, אל חוסר מעש מוחלט.

כיום, מספקות מסגרות תעסוקתיות רבות סדנאות הכנה לעובדים לפני פרישה, המתייחסות להיבטים פסיכולוגיים, משפטיים, משפחתיים וכן הלאה. סדנאות אלו נמצאו כמועילות למרות שרבים מהעובדים לפני פרישה אינם חשים צורך בהן. כמו כן, מומלץ להתייעץ עם חברים שכבר פרשו ולאסוף מידע באתרי אינטרנט על פעילויות אפשריות. ניתן להיעזר גם בספרי הדרכה ובאופן כללי - לא להתעלם מהפרישה המתקרבת. כאשר הפרישה או ההיערכות אליה מלווים בחרדה, קונפליקטים, דכדוך וכן הלאה, ניתן אף להיעזר בעזרת טיפול פסיכולוגי קבוצתי או פרטני אשר יאפשר מיקוד, ויסות ועיבוד של קשיים אלו.

מקורות

החיים כנהר/ניצה אייל, הוצאת ספרי חמד 1997.

הפרישה כפרשת דרכים/ אינה פוקס, הוצאת כרמל 2006.

לקראת שנות חיינו המאוחרות/ נירה ברגמן (פיתוח ועריכה מדעית), הוצאת אשל 1992.