31.10.10
צוות בטיפולנט
זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, טען כי האנושות ספגה שלוש מהלומות קשות: ההבנה כי כדור הארץ מסתובב סביב השמש, ולא להיפך; ההבנה כי התפתחות האדם היא תוצר האבולוציה ולא תוצר של בריאה אלוהית; והתיאוריה הפסיכואנליטית אשר חשפה את קיומו של הלא מודע ולכן גם את העובדה שאיננו חופשיים כפי שאנו מאמינים שהננו.
בין אם טענה זו נכונה ובין אם לא, התיאוריה הפסיכואנליטית אכן העלתה על המפה את קיומם של תכנים נפשיים אשר המודעות אליהם, לטענתו של פרויד, מופחתת או מנוטרלת באופן אוטומטי על ידי תהליכים נפשיים המכונים מנגנוני הגנה. במאמר זה נסקור את תפקידם של מנגנוני ההגנה, סוגיהם והשימוש היעיל והפתולוגי בהם.
מנגנוני הגנה מוגדרים ב-DSM (המדריך הפסיכיאטרי) כ"כתהליכים פסיכולוגיים אוטומטיים, מודעים בחלקם, שתפקידם להגן עלינו מפני חרדה". כדי להבין את תפקידם של מנגנוני ההגנה יש להבין את רעיונותיו המוקדמים של פרויד בנוגע לגורמים עליהם מתגייסת הנפש להגן.
פרויד ראה את האדם כמונע על ידי דחפי מין ותוקפנות, אשר מתקיימים כבר מיום היוולדו של התינוק. דחפים אלו מרוסנים על ידי ההורים אשר מעמתים את הילד עם מגבלות המציאות, כאשר אהבת הילד להוריו מעוררת בו את המוטיבציה לרסן דחפים אלו. אלא שהדחפים אינם מוכחדים כליל והמפגש הישיר עמם מעורר חרדה ואשמה. לכן, הנפש מפעילה מנגנוני הגנה אשר תפקידם לנטרל את המודעות לתכנים המיניים והתוקפניים ו"לשכן" את הדחפים באיזור הלא מודע של הנפש. זאת, במטרה לאפשר לאדם להסתגל לסביבתו ולתפקד מבלי להיות מוצף באשמה וחרדה.
אילו היו מנגנוני ההגנה פועלים באופן מושלם, הרי שהדחפים התוקפניים והמיניים לא היו מוצאים כלל ביטוי. אלא שתכנים אלו, כאמור, אינם מוכחדים - וטוב שכך! דחפים של תוקפנות ומיניות הם טבעיים ואף חיוניים לקיומנו, ומנגנוני הגנה יעילים מאפשרים לנו לתת ביטוי לדחפים אלו באופן שאינו מעורר חרדה רבה מדי. לדוגמא, אחד ממנגנוני ההגנה היעילים ביותר הוא מנגנון העידון אשר מאפשר לנו לבטא דחפים באופן מסתגל ומקובל חברתית. למשל, דחפים תוקפניים אשר מתועלים להתמסרות לקריירה צבאית או ללימודי ג'ודו מהווים הסתגלות יעילה וחיובית. גם מנגנון ההדחקה משמש אותנו באופן יעיל, כאשר הוא מאפשר לנו להרחיק ממודעותנו את היותנו בני תמותה, ולתעל את משאלת האל-מוות שלנו להולדת ילדים ולעשייה משמעותית בחיינו. כלומר, מנגנוני הגנה יעילים מאפשרים לנו לתעל את דחפינו ופחדינו באופן יעיל ומקדם, מבלי שנהיה ערים באופן מכאיב לתכנים המאיימים המתרוצצים בנפשנו.
אך מה קורה כאשר מנגנוני ההגנה אינם מתפקדים באופן יעיל?
פרויד זיהה כי הדחקה נוקשה מדי של תכנים מאיימים גורמת לתכנים אלו להתבטא בסימפטומים נוירוטיים שונים כמחשבות אובססיביות, סימפטומים סומאטיים ושיתוק היסטרי. כמו כן, שימוש מוגזם במנגנוני הגנה בלתי יעילים עלול להביא לכשל בהסתגלות למציאות - מנגנוני הגנה אשר אינם מאפשרים לאישה להיות מודעת לגוש ההולך וגדל בשדה אמנם מונעים הצפה של חרדה, אך מונעים גם פנייה לטיפול רפואי.
כאשר פרויד דן באופן בו מסולקים תכנים מאיימים מן המודעות הוא התמקד במנגנון ההדחקה אשר מנתק מהנפש חוויות, זכרונות ותכנים הנתפסים כבלתי ראויים. זאת, באמצעות שיכחה או מניעת כניסה של תכנים מסויימים למודעות. ממשיכיו של פרויד זיהו כי מנגנון ההדחקה אינו מנגנון ההגנה היחיד בו משתמשים אנשים בהתמודדות עם תכנים מאיימים, והצביעו על מגוון רחב של מנגנונים בהם עושים אנשים שימוש. השימוש במנגנוני הגנה הוא אוניברסלי, אך סוג המנגנונים בהם עושה האדם שימוש, והמידה בה הוא משתמש בהם משפיעים על ההסתגלות ורמת התפקוד. האופן בו נקבעים מנגנוני ההגנה המועדפים אינו ידוע, אך נראה כי הוא נובע מאינטראקציה בין מספר גורמים - הטמפרמנט המולד, טיב המאורעות המלחיצים שחווה האדם בילדותו, המנגנונים בהם השתמשו ההורים ואליהם הילד נחשף בילדותו הרכה ותוצאות השימוש במנגנונים אותן חווה האדם (למשל, עד כמה הועילה ההדחקה לרווחה הנפשית והתפקוד).
פרויד ראה בטיפול הפסיכואנליטי הזדמנות ייחודית לזיהוי מנגנוני ההגנה, נטרולם ויצירת מגע מחודש עם התכנים המודחקים. הוא ראה במנגנוני ההגנה גורם פתולוגי בעיקרו, אשר מונע התמודדות בוגרת עם הדחפים והתכנים הנפשיים. ממשיכיו, ובעיקר בתו אנה פרויד וממשיכיה מאסכולת פסיכולוגיית האגו, הרחיבו את הבנת מנגנוני ההגנה וטענו כי אלו עשויים להיות מועילים או פתולוגיים. לכן, לטענתם, מטרת הטיפול האנליטי אינה פירוק של מנגנוני ההגנה אלא זיהוי של המנגנונים בהם המטופל עושה שימוש, עידוד השימוש במנגנונים יעילים ונטרול מנגנונים הפוגעים בהסתגלות.
בחלק ב' של המאמר נסקור את סוגי מנגנוני ההגנה.
היכנסו לקבלת מידע נוסף ואנשי מקצוע בתחום הפסיכותרפיה
