פגיעה מינית היא שם כולל למגוון התנהגויות הקשורות בעירוב אדם באקט מיני כנגד רצונו: פגיעה מינית יכולה לכלול מגוון פעולות כפויות שביניהן אונס, מגעים מיניים כפויים, חשיפתו של אדם אחר לחומרים מיניים, חשיפת איברים מיניים של הפוגע או הקורבן, שידול לזנות ועוד. למרבה הצער, פגיעה מינית היא תופעה שכיחה בחברה המערבית: ההערכה העכשווית היא שאחת מכל ארבע נשים ואחד מתוך כל חמש גברים חוו פגיעה מינית בילדותם.
.jpeg)
.png)
.jpg)
פגיעה מינית נחשבת לאחת הטראומות הקשות ביותר אותן אדם יכול לחוות, ובצדק: פגיעה מינית פוגעת בשלמותו הפיסית והנפשית של האדם, מערערת באופן עמוק את תחושת הביטחון הבסיסית שלו ומלווה במרבית המקרים לא רק בכאב אלא גם בתחושות קשות של חוסר אונים והשפלה.
באופן כללי ניתן להבחין בין שני סוגי פגיעה מינית מרכזיים: פגיעה מינית בילדות ופגיעה מינית בבגרות. הבחנה זו נובעת מכך שבמרבית המקרים פגיעה מינית בילדות משפיעה על הקורבן באופן שונה מפגיעה מינית המתבצעת בבגרות.
פגיעה מינית המתרחשת בגילאי הילדות נחשבת לסוג קשה במיוחד של פגיעה מינית מאחר והיא מתרחשת בשנים בהן נפשו של הילד/ה עדיין אינה בשלה. חוסר הבשלות הקוגניטיבית והרגשית אשר מאפיינת ילדים מביא לחוסר יכולת לעבד את משמעות הפגיעה המינית: פעמים רבות הילד מבין שקורה לו משהו רע, מכאיב ומבלבל אך מתקשה לנסח את הדבר במילים, ובפרט כאשר התוקף נוקט באסטרטגיות מכוונות של בלבול ואיום ("נכון שזה נעים לך, שרצית את זה?", "זה הסוד שלנו, רק שלנו, אם תספרי יכעסו עלייך מאוד"). כך, הילד נותר חסר יכולת לעבד ולספר לעצמו את הדבר הנורא שקרה לו וחווה תחושות בלתי מובנות של בושה, פחד, כעס ואשמה. במקביל לפגיעה הפיסית והרגשית החמורה, גם עולמו הבין אישי של הילד החווה תקיפה מינית נפגע באופן משמעותי ביותר. הילד, אשר דפוסי היחסים וקשרים שלו עדיין נמצאים בתהליך של גיבוש, מתחיל לחוות קשרים בין אישיים כמקור סכנה ואיום ו/או כריקים ונעדרי משמעות ואפשרות להגנה. תחושות אלו עלולות להיות חזקות במיוחד כאשר הילד נפגע על ידי בן משפחה קרוב (הורה, אח) ובני המשפחה האחרים מעלימים עין או מחמיצים את הפגיעה.
ניתן לראות, אם כן, כי פגיעה מינית המרחשת בילדות מערערת יסודות מהותיים בעולמו של הילד הנפגע. בהתאם, פגיעה מינית בילדות אינה חוויה טראומטית נקודתית, אלא חווית חיים טראומטית מתמשכת הפוגעת בהתפתחותו הנפשית של הילד ומקשה עליו לרכוש יכולות פסיכולוגיות בסיסיות כאמון בעצמו וביכולתו לתפוס נכון את המציאות, תחושת ערך עצמי חיובית, אמון בבני אדם אחרים ועוד. בהתאם לפגיעה מקיפה זו, מחקרים מצביעים על כך שילדים אשר נפגעו מינית בילדותם נמצאים לאורך כל חייהם בסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות אישיות, קשיים בין אישיים, ריבוי בעיות רפואיות ומגוון סימפטומים רגשיים והתנהגותיים שביניהם דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, הפרעות בתפקוד המיני והתמכרויות.
בניגוד למקרים של פגיעה מינית בילדות, פגיעה מינית המתרחשת בגילאי הבגרות מתרחשת כאשר אישיותו של הקורבן כבר מגובשת ובמובן זה השפעתה מקיפה פחות, במרבית המקרים. יחד עם זאת, פגיעה מינית בבגרות מערערת את תחושת הביטחון והנינוחות המלווים את מרביתנו ביום יום ועלולה להביא לפריצתם של מגוון סימפטומים רגשיים ובפרט לפריצת הפרעה פוסט טראומטית - הפרעה המתבטאת בסימפטומים של דריכות יתר, פלשבקים/מחשבות חודרניות, הימנעות מגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי ועוד. גם כאשר הסימפטומים המתעוררים בעקבות אירוע של פגיעה מינית אינם מגיעים לדרגת חומרה העונה לאבחנה "רשמית", רבים מנפגעי ונפגעות פגיעה מינית בבגרות חווים תחושות קשות של חרדה, פגיעה בדימוי העצמי, אשמה וקשיים בחזרה לתפקוד הזוגי והמיני הסטנדרטי.
סוג ספציפי וייחודי של פגיעה מינית בבגרות הוא פגיעה מינית בין בני זוג - סוג פגיעה מינית אשר שכיחותו הולכת ונחשפת בעשורים האחרונים. פגיעה מינית מסוג זה מתקיימת בדרך כלל במסגרת קשר זוגי אלים (פיסית ו/או פסיכולוגית), כאשר הפגיעה המינית מהווה סימפטום נוסף של ניסיונות ההשתלטות והאלימות של אחד מבני הזוג כלפי השני.
לאור השלכותיה החמורות, פגיעה מינית נחשבת לאחת הטראומות המצריכות טיפול פסיכולוגי במרבית המקרים.
כאמור, פגיעה מינית בגילאי הילדות וההתבגרות היא פגיעה דרמטית ביותר אשר משפיעה בדרך כלל על מבנה האישיות כולו. בהתאם, קטינים שחוו פגיעה מינית מופנים בדרך כלל אל טיפול בילדים או טיפול במתבגרים המתמקד בעיבוד החוויה הטראומטית ומתן מקום לביטוי ועיבוד של התחושות הרגשיות שנלוו לה: האשמה, הבושה, הזעם העצום על הפוגע ועל בני המשפחה שלא ראו ולא סייעו, הייאוש, החשדנות הבין אישית וכן הלאה.
במרבית המקרים, הטיפול בילדים ומתבגרים שחוו פגיעה מינית יכלול גם הדרכת הורים ו/או טיפול משפחתי. זאת, מתוך הנחה כי המשפחה כולה ספגה טלטלה משמעותית וכי גם ילדי המשפחה (אלו שנפגעו ואלו שלא נפגעו) וגם ההורים שלא סייעו לילד הנפגע זקוקים לסיוע יאפשר להם לבסס מחדש מערכת יחסים מושתתת על אמון ויכולות תקשורתיות.
סוג הטיפול בבוגרים אשר חוו פגיעה מינית ינבע במרבית המקרים מסוג הסימפטומים שיתפתחו לאחר הפגיעה. כך, למשל, נפגעי פגיעה מינית אשר מפתחים הפרעה פוסט טראומטית בעקבות התקיפה עשויים לפנות אל טיפול ממוקד בסימפטומים פוסט-טראומטיים, ואילו נפגעי פגיעה מינית אשר מרגישים שתפקודם המיני הוא שספג טלטל קשה במיוחד עשויים לפנות אל טיפול מיני המיועד לנפגעי פגיעה מינית. יחד עם זאת, מרבית נפגעי/ות הפגיעה המינית בבגרות פונים אל טיפול פסיכולוגי "סטנדרטי" (טיפול פסיכודינמי) אשר מאפשר להם לעבד את האירוע ואת התחושות והסימפטומים שהתעוררו בעקבותיו. במקרים של פגיעה מינית במסגרת הזוגית, במידה ובני הזוג בוחרים לשקם את הקשר הזוגי, מומלץ לשלב בטיפול הפרטני גם טיפול זוגי אשר יכלול טיפול באלימות הזוגית.
