כל אחד מאתנו מחזיק בסיפורים רבים אודות עצמו ואודות חייו: אנו מספרים לעצמנו את סיפור חיינו, מספרים לעצמנו מי אנחנו ומחזיקים בסיפורים שונים המסבירים את רגשותינו, התנהגותנו ומערכות היחסים שלנו. במשך שנים ארוכות הניחה הפסיכולוגיה הקלאסית כי הדרך להתמודדות עם קשיים רגשיים היא דרך השגת הבנה מעמיקה של הסיפור ההיסטורי ה"אמיתי" שלנו: פרויד הניח כי הרחבת מודעותו של המטופל לרגשות, החוויות והאירועים המודחקים של עברו- יביאו להשגת תובנה לגורמים לקשיים הרגשיים, ובכך ישחררו מהם את המטופל. עם השנים חל שינוי בתפיסה זו, ואנשי מקצוע החלו להדגיש פחות את חשיפת ההיסטוריה ה"אמיתית" של המטופל, ויותר את החוויה או הסיפור הסובייקטיביים אשר המטופל מספר לעצמו. טיפול נרטיבי הוא טיפול אשר יוצא מנקודת מוצא זו: מדובר במודל טיפול פסיכולוגי אשר פותח על ידי פסיכותרפיסטים בשם וויט ואפסטון, אשר הדגישו את התפקיד הקריטי שיש לסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על תפקודנו ומצבנו הרגשי.
.jpg)
.jpg)
טיפול נרטיבי הוא טיפול אשר מניח כי לסיפורים השונים שאנו מספרים לעצמנו ישנה השפעה רבה על האופן בו אנו תופסים סיטואציות שונות, את עצמנו, את קשיינו ואת מערכות היחסים שלנו. כמו כן, על פי גישה זו סיפורים אלו עלולים גם להביא, במקרים מסוימים, לסימפטומים רגשיים שונים. לדוגמה, חוויה של אדם המספר לעצמו כי בת זוגו עזבה אותו בגלל חוסר ההתאמה ביניהם תהיה שונה מאוד מחוויתו של אדם אשר מספר לעצמו שבת זוגו עזבה אותו מאחר והוא חסר ערך ואינו ראוי לאהבה. בדומה, אנשים יכולים לחוות סיטואציה כהרצאה מול קהל כ"סיפור" של הזדמנות להצלחה או לחלופין- כ"סיפור" בו רב הסיכויים הם שהאדם יכשל, יעשה מעצמו צחוק וכן הלאה. כך, ההבדל בין הסיפורים השונים שאנו מספרים לעצמנו יכול להיות ההבדל בין חוויה רגשית חיובית או ניטרלית לבין חוויה רגשית המהווה קרקע פורייה להתפתחות סימפטומים רגשיים של דיכאון, חרדה וכן הלאה.
על סמך תפיסה זו, טיפול נרטיבי מציע מודל טיפולי המכוון לסייע למטופל לזהות את הסיפורים השונים בהם הוא מחזיק, ולבחון כיצד הם משפיעים על רגשותיו, התנהגויותיו ופירושיו לסיטואציות שונות. במקביל, טיפול נרטיבי מאתגר את יכולתו של המטופל לייצר סיפורים חלופיים ויעילים יותר ולבחון אלטרנטיבות סיפוריות חדשות לאירועים, תפיסות עצמיות ודפוסי חשיבה בהם הוא מחזיק.
כחלק מתהליך זה, מטפלים המציעים טיפול נרטיבי עשויים לעשות שימוש במספר טכניקות טיפוליות.
החצנה: רבים מהפונים לטיפול חווים את בעייתם כחלק אינטגרלי מאישיותם ("אני ילד רע", "אני בנאדם מדוכא"). במסגרת טיפול נרטיבי המטפל עשוי להשתמש בטכניקה של החצנה אשר מכוונת ליצירת הבחנה בין האדם לבין בעייתו מתוך מטרה לשקם את הדימוי העצמי ולגייס את האדם למאבק בסימפטום או הבעיה ממנה הוא סובל. כך, לדוגמה, במסגרת טיפול נרטיבי המטפל יכול לגייס "ילד רע" להתמודדות משותפת עם "בעיית האלימות" ולסייע למטופל החווה את עצמו כ"אדם מדוכא" לראות בדיכאון בעיה או מחלה אשר הוא יכול להיאבק בה.
התייחסות ל"מקרים מיוחדים": במסגרת טיפול נרטיבי המטפל מסייע למטופל לזהות אירועים בהם התנהג או הרגיש באופן שאינו תואם את הסיפור הבעייתי בו הוא מחזיק (לדוגמה, מקרה בו הילד התאפק ולא הרביץ או אירוע בו האדם המדוכא הרגיש שמח ונינוח). זיהוי "מקרים מיוחדים" אלו מערער את נוקשות הסיפור של המטופל ("אז אולי אני לא כזה ילד רע?") ופותח פתח להתבוננות בגורמים מסייעים, טריגרים חיוביים ושליליים ודרכי התמודדות אפשריות.
חיזוק הסיפור האלטרנטיבי: לאור הדגש אשר טיפול נרטיבי שם על יצירת סיפורים אלטרנטיביים ויעילים יותר, הטיפול כולל לעתים גם שימוש באמצעים המדגישים ומחזקים את הסיפורים האלטרנטיביים והשלכותיהם החיוביות. כך, למשל, במסגרת טיפול נרטיבי לילדים המטפל עשוי להכין לילד תעודת הוכרה על התנהגות ש"שברה" את הסיפור הרגיל או לצייר יחד איתו את האירוע. במסגרת טיפול נרטיבי במבוגרים, ניתן לעשות שימוש במכתב או בהזמנת המטופל לתיאור האירוע והחוויה הרגשית בכתב.
לסיכום, טיפול נרטיבי הוא מודל טיפול נפשי המותאם לילדים, מתבגרים ובוגרים המתמודדים עם מגוון קשיים רגשיים והתנהגותיים. טיפול נרטיבי מסייע בבניית סיפורים אדפטיביים המעודדים תפיסה עצמית ריאלית אך חיובית וגישה אקטיבית להתמודדות עם בעיות ומגבלות. בהתאם, טיפול נרטיבי נמצא במספר מחקרים כטיפול יעיל להתמודדות עם מגוון רחב של קשיים רגשיים.
